הוספת מוזיקה לסרטון: בטלפון, בקנבה ובמחשב, בלי שהשיר יבלע את הדיבור

איפה מוסיפים: הכלי לפי המכשיר

אין כלי אחד נכון. כולם עושים את אותו דבר, וההבדל הוא במה שכבר מותקן אצלך ובכמה שליטה צריך.

בטלפון

פותחים פרויקט חדש ובוחרים את הסרטון. מתחת לציר הזמן יש כפתור של שמע או מוזיקה. משם אפשר לבחור שיר מהספרייה של האפליקציה או לייבא קובץ מהמכשיר. השיר מופיע כפס נפרד מתחת לסרטון. גוררים אותו למקום, חותכים את הקצוות, ולחיצה על הפס פותחת את מחוון העוצמה ואת הדעיכות.

באייפון, מי שרוצה להשתמש בקובץ שנמצא באפליקציית הקבצים בוחר בייבוא מקבצים ולא מספריית המוזיקה. שירים משירות סטרימינג לא יופיעו שם, כי הם מוגנים ואי אפשר לייבא אותם.

בקנבה

פותחים עיצוב מסוג וידאו ומעלים את הסרטון. בסרגל הצד יש לשונית שמע עם ספריית מוזיקה, ולשונית העלאות לקובץ משלך. לחיצה על שיר מוסיפה אותו כפס מתחת לציר הזמן. גרירה של קצה הפס מקצרת אותו, ולחיצה עליו פותחת למעלה את העוצמה ואת אפקטי השמע, שם נמצאות הדעיכה פנימה והדעיכה החוצה. חלק מהשירים בספרייה מסומנים בכתר ושייכים למנוי בתשלום.

במחשב

העיקרון זהה בכל תוכנה: ערוץ וידאו למעלה, ערוצי שמע מתחתיו. היתרון של מחשב הוא שאפשר להפריד את הדיבור מהמוזיקה לערוצים נפרדים ולטפל בכל אחד לחוד, ושיש מד עוצמה אמיתי במקום מחוון באחוזים. אם עורכים סרטונים באופן קבוע, המעבר למחשב משתלם בעיקר בגלל השמע.

כמה חזקה צריכה להיות המוזיקה

זו הטעות שאני שומע הכי הרבה בסרטונים של עסקים: המוזיקה נשמעת מצוין בזמן העריכה, באוזניות, ובטלפון של הצופה היא מכסה את הדיבור. הסיבה היא שהעורך כבר יודע מה נאמר, והמוח שלו משלים את המילים. הצופה שומע אותן בפעם הראשונה.

המספרים שעובדים:

• מוזיקה מתחת לדיבור: 18 עד 20 dB מתחת לעוצמת הדיבור. זה נמוך יותר ממה שנדמה נכון בזמן העריכה, וזה בדיוק העניין.
• מוזיקה בהפסקות בין משפטים: אפשר להרים אותה ב-6 עד 8 dB, ולהוריד שוב חצי שנייה לפני שהדיבור חוזר.
• סרטון בלי דיבור בכלל: המוזיקה היא הפסקול, והיא מקבלת את מלוא העוצמה.

באפליקציות שמציגות אחוזים ולא דציבלים, נקודת פתיחה סבירה היא 10 עד 15 אחוז למוזיקה כשהדיבור על 100. משם מכוונים לפי האוזן.

לפני כל ייצוא אני עושה בדיקה אחת: מנגן את הסרטון ברמקול של הטלפון, בעוצמה בינונית, ממרחק של זרוע. אם יש מילה אחת שלא הבנתי, המוזיקה יורדת עוד קצת. אוזניות טובות סולחות על הרבה יותר מרמקול של טלפון, ורוב הצופים יושבים מול רמקול של טלפון.

ההנמכה האוטומטית של המוזיקה בכל פעם שמישהו מדבר נקראת דאקינג. בתוכנות המחשב יש לה כפתור ייעודי, ובחלק מאפליקציות הטלפון היא מופיעה כאפשרות בשם הפחתה אוטומטית. היא חוסכת את הציור הידני של העוצמה לאורך כל הסרטון.

איפה השיר מתחיל ואיפה הוא נגמר

שיר שנחתך באמצע מילה או באמצע תיבה נשמע כמו תקלה, גם למי שלא יודע להסביר למה. שלושה כללים פותרים את רוב המקרים.

מתחילים מהמקום הנכון בשיר. לרוב השירים יש פתיחה שקטה של כמה שניות, ולסרטון קצר אין זמן לחכות לה. גוררים את השיר כך שהחלק החזק שלו, כניסת התופים או הפזמון, ייפול על רגע חשוב בתמונה.

חותכים על הקצב. חיתוך של התמונה שנופל על פעימה נראה מתוכנן, וחיתוך שנופל בין פעימות נראה מקרי. אורך תיבה בשניות הוא 240 חלקי ה-BPM של השיר. בשיר של 120 BPM כל תיבה נמשכת שתי שניות, ושם כדאי לשים את החיתוכים.

מסיימים בדעיכה. דעיכה החוצה של שתיים עד ארבע שניות בסוף הסרטון נשמעת טבעית. עוד יותר טוב: למצוא את הסיום האמיתי של השיר ולהדביק אותו בסוף הסרטון, כך שהמוזיקה מסתיימת באקורד ולא בהנמכה. איך חותכים ומדביקים בלי שישמעו מוסבר במדריך על חיתוך שירים.

באיזה שיר מותר להשתמש

כאן נופלים הכי הרבה אנשים, וזה גם החלק שהכי קשה לתקן אחרי שהסרטון עלה.

השירים בספרייה של הרשת החברתית מורשים לשימוש בתוך אותה רשת בלבד. סרטון שנערך שם והורד למכשיר לא מקבל איתו את הרישיון. חשבונות עסקיים מקבלים בדרך כלל ספרייה מצומצמת יותר, כי הרישיון לשימוש מסחרי שונה מהרישיון לשימוש אישי.

שיר מוכר שהורד מהרשת והודבק בסרטון חשוף לזיהוי אוטומטי. התוצאה נעה בין השתקה של הפסקול, דרך העברת ההכנסות מהסרטון לבעלי הזכויות, ועד הסרה. האמונה שמותר להשתמש בכמה שניות בלי אישור לא נכונה: אין בחוק מספר שניות כזה. הכללים המלאים מפורטים במדריך על זכויות יוצרים על שירים.

לסרטון של עסק, לסרטון שיעלה לכמה רשתות או לכל דבר שיש בו פרסום, הדרך הבטוחה היא מוזיקה שהרישיון שלה מתיר את השימוש במפורש. איפה מוצאים כזו, ומה ההבדל בין הרישיונות, מוסבר במדריך על מוזיקה ללא זכויות יוצרים.

טעויות נפוצות

לכוון את העוצמה באוזניות בלבד. הרמקול של הטלפון הוא המבחן האמיתי.

שיר עם מילים מתחת לדיבור. שני קולות אנושיים מתחרים על אותה תשומת לב. מתחת לדיבור עובדת מוזיקה בלי שירה.

להשאיר את הצליל המקורי של הצילום פתוח. רוח, מזגן ורחש של חדר מצטרפים למוזיקה. בקטעים בלי דיבור משתיקים את ערוץ המצלמה.

מוזיקה שמתחילה בפריים הראשון בעוצמה מלאה. דעיכה פנימה של חצי שנייה מרככת את הכניסה.

לייצא, להעלות, להוריד ולערוך שוב. כל סיבוב דוחס את השמע מחדש. שומרים את הפרויקט ואת קובצי המקור, ומייצאים פעם אחת.

להסתמך רק על מוזיקה. צליל קצר ברגע הנכון, דלת, לחיצה או מעבר, מחיה סרטון יותר משיר נוסף. מאגרים חינמיים מופיעים במדריך על אפקטים קוליים להורדה.

שאלות נפוצות

המוזיקה הנכונה היא זו שהצופה לא שם לב אליה, ורק מרגיש שהסרטון זורם. אם אחרי הצפייה זוכרים את השיר ולא את מה שנאמר, היא הייתה חזקה מדי.