ניקוי רעשי רקע מהקלטה: כלי אוטומטי לפודקאסט ולווידאו

גוררים לכאן קובץ אודיו או וידאו, והוא יוצא נקי. הכלי מודד את רעש הרקע של ההקלטה בכל תדר בנפרד ומוריד אותו, מסיר זמזום חשמל אם יש, ומביא את הקול לעוצמה שהפלטפורמות מצפות לה. הכל רץ בדפדפן שלכם. הקובץ לא עולה לשום שרת, ואין הרשמה.

מה קורה לקובץ בזמן שהוא מתנקה

רוב מנקי הרעש החינמיים ברשת עושים דבר אחד: גוזרים את הגבהים ומגבירים. הרחש באמת יורד, אבל יורדת איתו גם המובנות, והקול מתחיל להישמע כאילו הוא מדבר מבעד לכרית. הסדר כאן הוא הסדר שעובדים בו באולפן. קודם מתקנים, אחר כך מנקים, ורק בסוף מעצבים ומגבירים.

שתי החלטות בשרשרת הזו הן מה שמפריד בין ניקוי שנשמע טבעי לניקוי שנשמע מכני, ושתיהן קורות בשלב 3.

הראשונה היא מאיפה בכלל לוקחים את פרופיל הרעש. ברוב התוכנות צריך לסמן ידנית חצי שנייה של שקט, ואם בהקלטה אין חצי שנייה כזו, נתקעתם. כאן נבנית היסטוגרמה של האנרגיה בכל אחד מ-1024 פסי התדר לאורך כל ההקלטה, ובכל פס נלקח האחוזון ה-22. ההנחה מאחורי זה פשוטה: בכל תדר, ברוב הזמן, מה שיושב שם הוא הרקע ולא הדיבור. זה עובד גם על הקלטה שמדברים בה ברצף מהשנייה הראשונה.

השנייה היא כמה עמוק מותר לחתוך. כשמורידים פס תדר עד הסוף, מה שנשאר בזנבות המילים מצלצל מתכתי. זה הצליל שמסגיר מיד שהקובץ עבר תוכנה, ובאנגלית קוראים לו musical noise. לכן ההנחתה בכל פס מוגבלת ל-19 dB במצב המאוזן. הרעש לא נעלם לגמרי, הוא יורד מתחת לסף שבו האוזן מפסיקה לשים לב אליו. ההבדל בין שני הדברים האלה גדול.

הזמזום מקבל טיפול נפרד לגמרי. כשמזוהים 50 הרץ, או 60 אם ההקלטה נעשתה מעבר לאוקיינוס, נכנס נוטץ' על כל הרמוניה שבאמת נמצאה, ברוחב 1.2 הרץ בלבד. הרוחב הזה נשמע קטן בטירוף, וזו הכוונה. נוטץ' רחב מוריד את הזמזום יפה, אבל חותך בדרך גם הרמוניות של הקול, והקול יוצא בלי גוף. בבדיקות שלנו הזמזום ירד ב-40 dB, והדיבור נפגע בפחות מחצי dB.

ההגדרות, ומתי בכלל כדאי לגעת בהן

ברירת המחדל היא עוצמה מאוזנת, זיהוי אוטומטי של אופי ההקלטה ויעד של מינוס 16 LUFS. על רוב הפודקאסטים אפשר ללחוץ ולא לגעת בשום דבר. הטבלה למטה היא בשביל המקרים שכן.

שער ההפסקות הוא ההגדרה שהכי קל לטעות בה. הוא מנמיך את הרקע כשאף אחד לא מדבר, וזה נהדר בפודקאסט של דיבור נקי. אבל אם רץ מתחת לדיבור פסקול מוזיקלי, השער ינמיך גם אותו בכל פאוזה, והמיקס יתחיל לנשום. במקרה כזה פשוט מכבים אותו.

יעד הלאודנס, לעומת זאת, הוא לא עניין של טעם. הוא נגזר ממה שהפלטפורמה עושה לקובץ אחרי ההעלאה, ואת המספרים המדויקים לכל פלטפורמה פירטנו במדריך כמה LUFS צריך לספוטיפיי.

הדוח שמופיע בסוף חשוב יותר מהניקוי עצמו

אחרי העיבוד מופיעים כמה מספרים. הם לא קישוט. הם הדבר היחיד שיגיד לכם אם ההקלטה הבאה צריכה תיקון בחדר או רק בעריכה, וזו שאלה ששווה הרבה יותר מהניקוי החד פעמי הזה.

• רצפת הרעש היא המספר הראשון שכדאי להסתכל עליו. ירידה של 15 עד 25 dB היא תוצאה טובה. ירידה של פחות מ-6 dB אומרת שההקלטה כבר הייתה נקייה מלכתחילה.
• יחס אות לרעש במקור מספר לכם על החדר, לא על הכלי. מתחת ל-20 dB זו הקלטה בעייתית, מעל 40 dB זו הקלטה טובה, והמספר הזה נקבע בשנייה שבה לחצתם על הקלטה.
• זמזום שמופיע בדוח הוא סימן לבעיה פיזית: הארקה, מטען זול, או כבל מיקרופון שעובר ליד שנאי. הכלי ינקה אותו הפעם. בהקלטה הבאה הוא יחזור.

יש מספר אחד בדוח שאי אפשר לתקן, וזה אחוז החיתוך במקור. חיתוך קורה כשההקלטה נכנסה חזק מדי והפיקים נחתכו, והמידע שנחתך פשוט לא הוקלט. אם המספר הזה מופיע אצלכם, אין תוכנה בעולם שתחזיר אותו. מורידים את הגיין בממשק ההקלטה בערך ב-6 dB, ומקליטים מחדש.

הקובץ ירד. מה עושים איתו בעורך הווידאו

מקובץ וידאו חוזר פס קול, לא סרטון מורכב מחדש. זו לא עצלנות אלא דרך העבודה הנכונה, כי עורך שמייבא אודיו נקי בנפרד לא מקודד מחדש את התמונה, ולא מאבד דור של איכות בדרך.

הסדר כמעט זהה בכל תוכנה. מורידים את ה-WAV, גוררים אותו לפרויקט, מיישרים לתחילת הקליפ המקורי ומשתיקים את ערוץ האודיו של הווידאו. בפרימייר עושים Unlink על הקליפ ואז מוחקים את הערוץ הישן. בדה וינצ'י מוסיפים טראק אודיו ומורידים את הפיידר של המקורי. בקאפקאט מפרידים אודיו ומוחקים. יישור ידני לא נדרש, כי הכלי לא מזיז את הצליל בזמן אפילו בדגימה אחת. מי שעוד מתלבט באיזו תוכנה לעבוד ימצא באתר סקירה של תוכנות עריכת וידאו.

מה שחוזר כמעט בכל קובץ בעייתי שמגיע לאולפן

הדברים שבאמת הורסים הקלטת דיבור קורים לפני שלוחצים על כפתור ההקלטה, ולא אחרי.

הגיין נדחף עד שהמד קופץ לאדום

ההיגיון מובן, רוצים שיהיה חזק. הבעיה היא שחיתוך הוא הנזק היחיד שאף כלי לא יודע להחזיר. מכוונים כך שהמשפט הכי חזק מגיע בערך למינוס 12 dBFS, ומשאירים את שאר העבודה לעריכה. שקט בהקלטה תמיד עדיף על עוצמה.

המיקרופון רחוק מדי

כל הכפלה של המרחק מהמיקרופון מורידה את הדיבור בכ-6 dB, בזמן שרעש החדר נשאר בדיוק אותו הדבר. מעבר מ-40 סנטימטר ל-20 משפר את יחס האות לרעש ב-6 dB לפני שנגעתם בשום תוכנה. זה השיפור הזול ביותר שקיים, והוא לא עולה כלום.

מבלבלים בין רעש להד

רעש הוא צליל שיושב שם כל הזמן, מזגן, מאוורר של מחשב, רחש רחוב. הד הוא הקול שלכם חוזר מהקירות. הפחתת רעש ספקטרלית יודעת לטפל בראשון ולא בשני, כי ההד הוא בדיוק אותו אות שהיא מנסה לשמר. ארון פתוח, וילון או מיטה מאחורי הגב פותרים את זה בחינם, ועובדים טוב יותר מכל תוכנה.

ועוד דבר קטן, שקורה דווקא אחרי הניקוי. ניקוי אגרסיבי נשמע מצוין באוזניות ורע ברמקול של טלפון. שווה תמיד להאזין דקה לקובץ הסופי בטלפון לפני שמעלים אותו, בדיוק כמו שבודקים מיקס על כמה מערכות ולא רק על אחת.

איפה הכלי נעצר

הכלי הזה עושה דבר אחד טוב מאוד: מוריד רעש קבוע ומייצב דיבור. יש ארבעה מצבים שבהם הוא לא הפתרון, ועדיף להגיד את זה מראש.

• חדר מהדהד. הד דורש טיפול אחר לגמרי, ולפעמים הקלטה מחדש. אלגוריתם שמנסה להסיר הד בכוח מייצר צליל חלול ומוזר.
• שני דוברים על ערוץ אחד. כשהמיקרופון קלט את שניהם, אי אפשר לאזן ביניהם בנפרד. ערוץ נפרד לכל דובר בהקלטה פותר את זה מראש.
• הקלטה שנחתכה. אחוז חיתוך גבוה דורש שחזור ידני של הפיקים, וגם אז התוצאה מתפשרת.
• עריכה תוכנית. חיתוך מילות מילוי, קיצור פאוזות, סנכרון לתמונה והרכבת פרק שלם. זו עבודה של בן אדם עם אוזניים, לא של אלגוריתם.

בכל אחד מהמצבים האלה, וגם כשפשוט רוצים שמישהו יעבור על הפרק לפני שהוא עולה לאוויר, אפשר לקרוא איך עובד שירות עריכת הסאונד באולפן. אם בפרויקט יש גם שירה, יש מדריך נפרד על מיקס לשירה.

שאלות נפוצות