מה זה פולי ולמה כמעט כל צליל בסרט מוקלט מחדש

למה הסאונד שהוקלט בסט לא מספיק

על הסט המיקרופון מכוון לדיבור. הוא מוקלט מרחוק, בחדר או בחוץ עם רעש רקע, ולכן הצעדים של השחקן נשמעים רחוקים, נבלעים או לא נשמעים בכלל. אם מנסים להרים אותם, מרימים איתם גם את הרעש.

יש עוד סיבה, פחות מובנת מאליה: הפסקול של סרט נבנה בשכבות נפרדות כדי שאפשר יהיה לשלוט בכל אחת בנפרד. דיאלוג, מוזיקה ואפקטים נשמרים כל אחד לעצמו, כך שאפשר להחליף שפה בדיבוב בלי לאבד את שאר הצלילים. מי שמתרגם סרט לשפה אחרת מקבל פסקול בלי צעדים ובלי רשרוש, ופולי הוא מה שממלא את החלל הזה. את הסדר הכללי של השכבות הסברתי במאמר על עיצוב סאונד לסרטים, וכאן אני מתעמק בשכבה הזאת בלבד.

והסיבה השלישית היא יצירתית. פולי נותן לבחור איך הצליל נשמע. אותם צעדים יכולים להישמע כבדים ואיטיים, או קלילים ועצבניים, והצופה מרגיש את זה בלי להבין למה.

איך נראית עבודת פולי באולפן

הסצנה רצה על מסך, ואמן הפולי עומד מולו עם משטחים וחפצים ומבצע את התנועות בעצמו, בזמן. עוד יושב מולו מהנדס שמקליט, ואחר כך עורך את מה שהוקלט. השם מגיע מג'ק פולי, איש אולפני יוניברסל, שפיתח את השיטה בימי המעבר מסרט אילם לסרט מדבר: הקרינו את הסרט והפיקו את הצלילים בזמן אמת מול התמונה.

צעדים

הצעדים הם הלב של העבודה, והם גם הכי קשים לעשות טוב. צריך לשים לב לשלושה דברים: סוג הנעל, סוג הרצפה, והמשקל שבו השחקן דורך. אותה נעל על בטון ועל פרקט נשמעת שונה לגמרי. כשהצעדים לא תואמים את הרצפה שרואים בתמונה, אנשים שומעים שמשהו לא בסדר גם כשלא יודעים להסביר מה.

בגדים ותנועה

זו שכבה שאף אחד לא שם לב אליה כשהיא קיימת, וכולם שומעים את היעדרה. רשרוש של מעיל כשהדמות מושיטה יד, חיכוך של בד כשהיא מתיישבת. בלי זה הדמות נשמעת כאילו היא מרחפת. בדרך כלל מקליטים את זה בנפרד מהצעדים, כי כך אפשר לשלוט בכמות: הרבה בסצנה אינטימית, מעט בסצנה עמוסה.

חפצים וספציפיקס

כוס שמונחת על שולחן, מפתחות, דלת, מגירה. כל חפץ שהדמות נוגעת בו ושרואים בתמונה הוא חפץ שצריך צליל. לפעמים החפץ האמיתי נשמע טוב, ולפעמים מחליפים אותו בחפץ אחר שנשמע משכנע יותר, וזה החלק הכי כיפי בעבודה.

מה ההבדל בין פולי לאפקטים מספרייה

פולי נעשה בסנכרון מלא לתמונה, ואפקט מספרייה נלקח מקובץ מוכן ומוצמד לתמונה. שניהם לגיטימיים, והסרט הרגיל משלב ביניהם: צעד, בגד ומגע מוקלטים כפולי, וטיל, דלת מתכת ענקית או חיה אקזוטית נלקחים מספרייה או מעוצבים.

הצד החלש של ספרייה הוא שהאוזן מזהה צליל שהיא שמעה בעשרה סרטים. סאמפלים מוכנים מצוינים לחומר רקע, ומי שרוצה לחפש כאלה ימצא בעמוד על סאמפלים להורדה נקודת פתיחה. אבל צליל שמרגישים שהוא שייך לדמות הזאת, ברגע הזה, כמעט תמיד הוקלט.

איך מקליטים פולי בסיסי בבית

אפשר לעשות פולי בבית בלי ציוד מיוחד, ואני ממליץ להתחיל ממנו כמו מכל תרגיל אחר: לבחור קטע וידאו של חצי דקה, להשתיק אותו ולהקליט עליו צלילים משלך. הציוד לא יעשה בשבילך את העבודה. מה שכן חשוב הוא שהחדר יבש ושהמיקרופון קרוב.

מה צריך

מיקרופון קרוב ושקט, מרחק של כשלושים עד חמישים סנטימטר מהמקור, וחדר שבו אין הדהוד. ארון בגדים פתוח, שמיכות על הקירות או פינה עם ספה עושים את אותה עבודה כמו חדר מטופל. אם עדיין אין לך מיקרופון, המדריך למיקרופון להקלטות בבית יעזור לך להחליט.

טריקים שעובדים

אלה הדוגמאות הקלאסיות שאנשי פולי משתמשים בהן כבר עשרות שנים, וכולן ניתנות לניסוי בבית:

• קליפות של שני חצאי קוקוס נשמעות כמו פרסות של סוס.
• קורנפלור בתוך כיס עור או בד נשמע כמו הליכה על שלג.
• שבירה של גבעול סלרי או ירק עבה אחר נשמעת כמו עצם שנשברת.
• מפתחות על טבעת, מתנדנדים, נשמעים כמו שריון או שרשרת.

זה לא קסם, זה מציאת צליל שנשמע נכון לאוזן מול התמונה, ולא בהכרח צליל של הדבר האמיתי. הצופה לא ישמע את הסלרי. הוא ישמע שהעצם נשברה.

סנכרון לתמונה ומיקס הפולי בפסקול

הצליל צריך ליפול על התמונה. הקלטה שחיכתה לתזמון מושלם בזמן אמת תבזבז זמן. יותר מעשי להקליט כמה פעמים ולהזיז כל צליל לרגע המדויק.

היחידה לדיוק היא פריים. בסרטון בקצב 25 פריימים לשנייה, פריים אחד הוא 40 אלפיות השנייה, ובקצב 24 הוא כ-41.7. כשצליל מוזז מהתמונה בכמה פריימים, כבר מרגישים שמשהו לא יושב. לכן מזיזים אותו בצעדים של פריים אחד ובודקים מול התמונה.

במיקס הפולי יושב מתחת לדיאלוג ומתחת למוזיקה, ומקבל אקולייזר ושקט קל כדי שלא ינגוס בדיבור. את הבעיה של רעש רקע שנכנס להקלטה אפשר לפתור לפני כן, כמו שמפורט במדריך לניקוי רעש מהקלטה. ואם אין לך זמן לבנות את השכבה הזאת בעצמך, זה בדיוק התחום של עריכת הסאונד שאני עושה לסרטים.

טעויות נפוצות

מקליטים בחדר מהדהד

הטעות הנפוצה ביותר, והיא גם הכי קשה לתיקון. הדהוד שנכנס להקלטה לא יוצא ממנה בעריכה, ופולי שנשמע כמו חדר גדול לא ייכנס לסצנה שמתרחשת בחדר קטן. אני מקליט קרוב לשמיכות או לארון, ואם צריך מרחב, מוסיפים אותו אחר כך בריוורב.

צעדים אחידים

אדם אמיתי לא דורך בכל פעם באותו כוח. צעדים זהים, כמו העתקה ושכפול של אותו צעד, נשמעים מיד מלאכותיים. מקליטים מעבר שלם ולא צעד אחד, ומשנים קצת את המשקל והתזמון בין הצעדים.

מערבבים את הפולי חזק מדי

כשמתאהבים בצליל שהוקלט, מרימים אותו. התוצאה היא פולי שמתחרה בדיבור ושמרגיש כמו תוספת. אם הצופה שם לב לצעדים, הם חזקים מדי, אלא אם הם חלק מהעלילה.

שוכחים את החפצים הקטנים

מי שמקליט רק צעדים וצלילים גדולים משאיר את הסצנה חלולה. הרשרוש של המעיל והחפץ שהדמות נוגעת בו הם מה שמחזיר את הסצנה למציאות.

מורידים סאונד מהסט לפני שיש תחליף

לפעמים הסאונד מהסט, עם כל הרעש שבו, טוב מספיק לרגע הזה. מוחקים אותו רק אחרי שהפולי כבר במקום, ובודקים שהסצנה לא נשמעת ריקה.

שאלות נפוצות

פולי הוא העבודה שאף אחד לא אמור לשים לב אליה. כשהיא מצליחה, הסצנה פשוט נשמעת אמיתית. כשהיא חסרה, הצופה מרגיש ריקנות בלי לדעת להסביר. אם יש לך קטע קצר של חצי דקה, כדאי להקליט עליו פולי פעם אחת, ולא רק לקרוא על זה.