סאונד לסרטוני יוטיוב: איך להפסיק להישמע חובבני

מה גורם לסאונד של סרטון להישמע חובבני

צופה סולח על תמונה בינונית. על קול שנשמע כאילו הוקלט בתוך אמבטיה הוא לא סולח, והוא סוגר את הסרטון לפני שהגיע לעיקר. לכן הדבר הראשון שאני עושה, לפני שאני נוגע בכלום, הוא להאזין לסרטון באוזניות בלי להסתכל על המסך. מה שמפריע לאוזן שם הוא כמעט תמיד אחד מהשישה האלה.

שלוש השורות הראשונות הן בעיות של הקלטה, ואין להן תיקון אמיתי אחרי המעשה. את השלוש האחרות אפשר לטפל בעריכה, ולכן כדאי להשקיע את הזמן הנכון בשלב הנכון.

לפני הצילום: המרחק קובע יותר מהמיקרופון

מיקרופון של מאה שקל בעשרה סנטימטרים מהפה נשמע טוב יותר ממיקרופון של אלף שקל במרחק מטר וחצי. הסיבה פשוטה: כשהמרחק מוכפל, הקול הישיר נחלש בכ-6 dB, אבל ההד של החדר והרעש שברקע נשארים באותה רמה. כך הקול נעשה פחות "קול" ויותר "חדר". מיקרופון המצלמה ממוקם בדרך כלל בדיוק במרחק הלא נכון, אחד עד שניים מטר מהדובר.

מיקרופון דש או כיווני

מיקרופון דש מרכיב את המיקרופון על החזה, 15 עד 20 סנטימטר מתחת לסנטר, ומתאים כשהדובר זז או עומד רחוק מהמצלמה. מיקרופון כיווני על מוט או על המצלמה עובד כשהוא קרוב מספיק, ובתנאי שמכוונים אותו אל הפה. את ההבדלים ביניהם ואת הדגמים הפרטתי במדריך למיקרופון דש אלחוטי.

החדר והרמה

לפני שמצלמים סרטון שלם אני מקליט עשר שניות ניסיון: אומר כמה משפטים בקול רגיל, אחד מהם בצעקה, ושומע בחזרה באוזניות. זה לוקח דקה, ומגלה הד, זמזום או חיתוך כשעוד אפשר לשנות מקום או הגברה. מי שמגלה את הבעיה אחרי שעה של צילום משלם עליה הרבה יותר.

חדר ריק עם קירות חשופים מחזיר הד, וחדר עם ספה, וילונות ושטיח כמעט לא. מי שמצלם בסלון יכול להיעזר בשמיכה תלויה מאחורי המצלמה. את הרמה מכוונים כך שדיבור רגיל מגיע לשיאים של מינוס 12 עד מינוס 6 dB. נמוך מזה, ובעריכה תרימו גם את הרעש. גבוה מזה, ואחד המשפטים יחתך.

אחרי הצילום: סדר העבודה בעריכה

הסדר חשוב, כי כל שלב מכין את הבא. ניקוי רעש לפני סנכרון לא יזיק, אבל איזון מוזיקה לפני שהקול נקי הוא עבודה כפולה. אני עובד תמיד באותו רצף, והוא עובר מהבעיה הכי מכנית לבעיה הכי סובייקטיבית.

סנכרון

כשקול ותמונה נפרדים, מתחילים מכאן. במחקרים ותיקים על צופים בקריינים, רוב האנשים הבחינו בקול שמקדים את השפתיים כבר בכ-45 אלפיות שנייה, ובקול שמאחר בכ-125. בסרטון ב-25 פריימים לשנייה פריים הוא 40 אלפיות, כלומר סטייה של פריים אחד קדימה או שלושה פריימים אחורה כבר נראית. מזיזים את האודיו בצעדים של פריים אחד ובודקים על מילה עם הברה פותחת חזקה, כמו "ב" או "פ". ההקלטה משני מכשירים נפרדים, למשל טלפון ומיקרופון אלחוטי, היא מקור הסטייה הנפוץ ביותר.

ניקוי רעש ואיזון הקול

הפחתת רעש עובדת טוב כשהרעש קבוע ושקט יחסית לקול. כשמגזימים, הקול מתחיל להישמע מתכתי ומתחת למים. לכן מפחיתים 6 עד 10 dB ולא יותר. את השיטה המלאה אפשר לקרוא במדריך לניקוי רעש מהקלטה. אחרי הניקוי אני מרים 2 עד 3 dB סביב 3 קילוהרץ אם קשה להבין מילים, ומוסיף קומפרסור עדין שמקטין את הפער בין מילים חזקות לחלשות, רציו של 3 ל-1 ופחות מ-4 dB של הפחתה בשיאים.

כמה חזקה צריכה להיות המוזיקה מול הדיבור

במקטעים עם דיבור, המוזיקה יושבת כ-18 עד 20 dB מתחת לקול. בהפסקות בין משפטים אפשר להרים אותה, ולהוריד חצי שנייה לפני שהדיבור חוזר. אם הסרטון מתחיל בהקדמה מוזיקלית, זה הזמן שבו היא בולטת. התהליך המלא, כולל איפה מותר להשתמש בשיר, מופיע במדריך להוספת מוזיקה לסרטון.

באיזו עוצמה מעלים ליוטיוב

יוטיוב מנרמלת את ההשמעה סביב מינוס 14 LUFS. לפי מדידות של מומחי לאודנס, היא מנמיכה סרטון שנשלח חזק יותר, ובדרך כלל לא מרימה סרטון שנשלח חלש יותר. המשמעות: סרטון בעוצמה גבוהה מדי פשוט יונמך, וסרטון חלש יישאר חלש ויישמע שקט לעומת סרטונים אחרים. לדיבור אני מכוון לטווח מינוס 16 עד מינוס 14 LUFS אינטגרייטד, ושומר את השיא מתחת למינוס 1 dB.

הסבר מלא על היחידות ועל ההבדלים בין הפלטפורמות יש במדריך ללאודנס ול-LUFS. לצורך סרטון דיבור מספיק לזכור שמדידה היא הדרך היחידה לדעת, כי העין והאוזן מתרגלות במהירות לקול שהן שומעות כבר חצי שעה.

מה משתנה בסרטון אנכי ובצפייה בטלפון

רוב מי שצופה בסרטון קצר עושה זאת בטלפון, ולפעמים בלי אוזניות. רמקול של טלפון כמעט לא מנגן את הבס, ולכן קול גברי עמוק מאבד שם גוף, ומוזיקה עם בס חזק מתכווצת לצליל דק. הפתרון הוא לא להרים את הבס אלא לוודא שהדיבור ברור גם בלעדיו.

סרטון אנכי מצולם בדרך כלל קרוב יותר לפנים, וזה יתרון: הקול הישיר חזק יותר. אבל הוא גם מצולם בידיים, ולכן רעשי טיפול, רוח ובגדים נכנסים להקלטה. שומרים את הדובר קרוב, מגינים על המיקרופון מרוח ובודקים הכול ברמקול של הטלפון לפני שמעלים.

טעויות נפוצות

מתקנים בעריכה מה שהיה צריך לתקן בצילום

הד של חדר, מרחק גדול ורעש מזגן לא נעלמים בעריכה. כל פלאגין שמנסה להעלים אותם פוגע בקול עצמו. אם הסצנה חשובה, עדיף לצלם אותה שוב מקרוב.

מעלים את הלאודנס יותר מדי

מי שדוחף את הסרטון קרוב למינוס 8 כדי להישמע חזק יותר מגלה שיוטיוב מנמיכה אותו בחזרה, והדחיסה שהוסיף נשארת. עדיף קול נושם במינוס 14 מקול שטוח שנדחס עד הסוף.

בודקים רק באוזניות יקרות

הקהל לא יושב באולפן. חמש דקות ברמקול של טלפון בסוף העבודה חושפות בעיות שאוזניות אולפן מטשטשות, בעיקר דיבור שנבלע מתחת למוזיקה.

סומכים על מד העוצמה בלי להקשיב

מספר מושלם לא מבטיח קול טוב. סרטון שנמדד מינוס 14 LUFS יכול להישמע פגום אם הדיבור חתוך, ולכן מקשיבים לפני שמודדים ואחרי.

שאלות נפוצות

רוב הסרטונים לא נכשלים בגלל ציוד, אלא בגלל שאף אחד לא האזין להם עד הסוף לפני ההעלאה. מי שמקליט קרוב, עובד לפי הסדר ומודד פעם אחת בסוף, כבר מקדים את רוב הסרטונים שמעליו בדירוג. כדאי להתחיל בסרטון הבא בלבד, ולבדוק מה השתנה.