איך עושים ביט: מדריך למתחילים, מהקיק הראשון עד קובץ מוכן

מה צריך כדי להתחיל

פחות ממה שנדמה. מחשב שקנית בשנים האחרונות, אוזניות סבירות ותוכנת הפקה, מה שנקרא DAW. מקלדת שליטה, כרטיס קול ומוניטורים הם שדרוגים נחמדים להמשך, ואף אחד מהם לא ישפר ביט שעוד לא נכתב.

לגבי התוכנה, אין בחירה שגויה. ב-FL Studio גרסת הניסיון לא מוגבלת בזמן, אבל אי אפשר לפתוח בה מחדש פרויקט ששמרת. GarageBand מגיעה בחינם עם כל מק, ו-BandLab עובדת בחינם ישר מהדפדפן. מי שרוצה להשוות ברצינות יכול לקרוא את הסקירה על תוכנות ליצירת מוזיקה. ההמלצה שלי היא לבחור אחת ולהישאר איתה חצי שנה. מי שמחליף תוכנה כל חודש לומד תפריטים ולא מוזיקה.

שלב ראשון: בוחרים קצב וסגנון

הקצב קובע את האופי של הביט עוד לפני שיש בו צליל אחד. אותו דפוס תופים נשמע עצל ב-85 BPM ולחוץ ב-140. הטווחים המקובלים:

אלה נקודות התחלה ולא חוקים. אם אתה לא בטוח, פותחים שיר שאתה אוהב, מודדים את הקצב שלו ומתחילים משם. איך מודדים מוסבר במאמר על BPM.

שלב שני: בונים את התופים

רוב התוכנות מציגות תיבה כרשת של 16 צעדים, כל צעד הוא חלק שש עשרה. ארבעה צעדים הם רבע אחד. הדפוס הבסיסי ביותר, שעליו בנויים רוב הביטים:

• קיק בצעדים 1 ו-9, כלומר על הפעימה הראשונה והשלישית.
• סנר או קלאפ בצעדים 5 ו-13, על הפעימה השנייה והרביעית.
• היי האט בכל צעד אי זוגי, כלומר שמיניות רצופות.

זה נשמע נכון, וזה גם נשמע כמו מכונה. מה שהופך דפוס לגרוב הוא שלושה שינויים קטנים. מוסיפים קיק אחד או שניים מחוץ לפעימות, למשל בצעד 8 או 11. משנים את העוצמה של ההיי האטים, כך שכל שני חלש יותר. ומוסיפים מעט סווינג, 55 עד 60 אחוז, שמאחר טיפה את הצעדים הזוגיים.

בטראפ הספירה שונה: הקלאפ נופל על הפעימה השלישית בלבד, ולכן 140 BPM מרגישים כמו 70. ההיי האט רץ בשמיניות ומדי פעם מתפרץ לרול של חלקי 32.

בחירת הצלילים חשובה מהדפוס

קיק שלא מתאים לסגנון לא יתוקן בשום אקולייזר. לפני שאני מתכנת צעד אחד אני מקשיב לעשרה או עשרים קיקים ובוחר אחד שכבר נשמע כמו השיר. אותו דבר עם הסנר. חבילות צלילים חינמיות וחוקיות אפשר למצוא ברשימת אתרי הסמפלים שבאתר.

שלב שלישי: מוסיפים בס או 808

הבס מחבר בין התופים למנגינה. שני כללים שחוסכים הרבה כאב ראש. הראשון: הבס מנגן את תו הבסיס של האקורד, לפחות בהתחלה. השני: ה-808 הוא כלי מכוון. אם הסמפל הוקלט בדו והשיר בלה מינור, צריך לכוון אותו, אחרת הכול יישמע מזויף בלי שתבין למה. כל התווים שמציירים בעורך, בס ומנגינה כאחד, הם הוראות MIDI, ואיך הן עובדות ואיך מיישרים אותן בלי להרוג את הגרוב מוסבר במדריך מה זה MIDI.

הקיק וה-808 חולקים את אותם תדרים, ולכן הם נלחמים. הפתרון הפשוט הוא שלא ינגנו בדיוק באותו רגע, או שה-808 ינמיך את עצמו לרגע בכל מכת קיק. הטכניקה הזו מוסברת במדריך על סייד צ'יין.

שלב רביעי: מנגינה ואקורדים

לא צריך תיאוריה מוזיקלית כדי להתחיל. צריך סולם אחד. בוחרים לה מינור, שכולו קלידים לבנים, ומפעילים בתוכנה את הנעילה לסולם אם יש כזו. כל תו שתנגן יישמע שייך.

מהלך אקורדים של ארבע תיבות מספיק לשיר שלם. לה מינור, פה מז'ור, דו מז'ור, סול מז'ור הוא מהלך ששמעת במאות שירים, וזה בדיוק היתרון שלו. מעליו כותבים מנגינה קצרה, של שלושה עד חמישה תווים, שחוזרת על עצמה. ביט טוב משאיר מקום לזמר או לראפר. אם המנגינה שלך לא מפסיקה לרגע, אין לו איפה להיכנס. מי שרוצה לשמוע כיוון מהר לפני שהוא בונה אותו ביד יכול להיעזר במחולל, ועל זה יש מדריך נפרד: איך יוצרים שיר בעזרת AI.

שלב חמישי: מלופ לשיר מוכן

בונים מבנה

כאן רוב המתחילים נתקעים. יש לופ של ארבע תיבות שנשמע מצוין, והוא מתנגן שוב ושוב שעה. ביט הופך לשיר כשמורידים ממנו דברים ולא כשמוסיפים.

מעתיקים את הלופ לאורך שלוש דקות, ואז מוחקים. בפתיחה משאירים רק את המנגינה. בבית מורידים את המנגינה המובילה ומשאירים תופים, בס ואקורדים. בפזמון הכול חוזר, ואולי נוסף עוד צליל אחד. המבנה המקובל הוא פתיחה של 4 עד 8 תיבות, בית של 16 ופזמון של 8.

ובכל מעבר בין חלקים, משהו קטן קורה: תיבה בלי קיק, רול של סנר, שקט של חצי פעימה. המעברים האלה הם מה שגורם למאזין להרגיש שהשיר מתקדם.

איזון וייצוא

ביט לא צריך מיקס מלא כדי להישמע טוב, רק איזון עוצמות סביר. אני מתחיל מהקיק, מעלה אותו עד שהשיא שלו בערך על מינוס 10 dB, ומכניס את כל השאר ביחס אליו. אם המאסטר מגיע לאדום, מנמיכים את כל הערוצים יחד ולא מוסיפים לימיטר.

בייצוא משאירים שיא של מינוס 3 עד מינוס 6 dB במאסטר, ומייצאים WAV ב-24 ביט. אם הביט הולך לזמר או לאולפן, מייצאים גם את הערוצים בנפרד, כי זה מה שמאפשר אחר כך למקסס את השירה לתוך הביט ולא מעליו.

תרגיל: ביט ראשון בחצי שעה

אם כל זה נשמע כמו הרבה, זה הסדר שאני נותן למי שפותח תוכנה בפעם הראשונה. שעון עצר, בלי לחזור אחורה ולתקן.

1. קובעים קצב של 90 BPM ופותחים רשת של 16 צעדים.
2. בוחרים קיק, סנר והיי האט. שתי דקות, לא יותר.
3. מתכנתים את הדפוס הבסיסי ומוסיפים קיק אחד מחוץ לפעימה.
4. מציירים ארבעה אקורדים בלה מינור, אחד בכל תיבה.
5. מוסיפים בס שמנגן את תו הבסיס של כל אקורד.
6. כותבים מנגינה של ארבעה תווים מעל הכול.
7. מעתיקים לאורך שתי דקות ומוחקים שכבות מהפתיחה ומהבתים.
8. מייצאים ומקשיבים למחרת, באוזניות אחרות.

התוצאה לא תהיה טובה. היא תהיה גמורה, וזה שווה יותר.

טעויות נפוצות

• לערום עשרים ערוצים כדי שיישמע "מלא". ביט מלא בנוי מחמישה או שישה צלילים שנבחרו טוב.
• להפיק בעוצמה גבוהה. הכול נשמע טוב כשזה חזק. מנמיכים, ואם הביט עדיין עובד, הוא עובד.
• להשאיר את כל התווים באותה עוצמה ובדיוק על הרשת. קצת אי דיוק הוא מה שנשמע אנושי.
• לא לכוון את ה-808 לסולם של השיר.
• לסמפל שיר מוכר ולשחרר בלי אישור. חבילות צלילים בתשלום או בחינם מגיעות עם רישיון שימוש. שיר של אמן אחר לא.
• לא לסיים. עשרה לופים של ארבע תיבות לא שווים ביט גמור אחד, גם אם הוא בינוני.

שאלות נפוצות

הביט הראשון שלך לא יישמע כמו מה שאתה שומע בספוטיפיי, וגם לא העשירי. זה בסדר גמור. כל ביט שמסיימים מלמד דבר אחד שלא ידעת קודם, והדרך היחידה לקצר את התהליך היא לסיים יותר.