איך עושים רמיקס לשיר: מהסטמים ועד טראק שמוכן לרחבה

מה זה רמיקס, ובמה הוא שונה מאדיט וממאשאפ

רמיקס הוא שיר חדש שנבנה סביב חומר מהשיר המקורי. ברוב המקרים נשארת רק השירה, ואולי מוטיב מלודי אחד שכולם מזהים, וכל השאר נכתב מחדש. מי ששומע צריך לזהות את השיר תוך כמה שניות, אבל להרגיש שהוא שומע משהו אחר.

יש שלושה מונחים שמתבלבלים ביניהם כל הזמן, והם דורשים עבודה שונה לגמרי:

המדריך הזה עוסק ברמיקס המלא, עם הפקה חדשה. מי שרוצה רק לחבר שני שירים לרצף אחד לאירוע לא צריך את כל זה, ויסתדר עם אדיט פשוט.

איפה משיגים את החומר: סטמים, אקפלה והפרדה

החומר הכי טוב לרמיקס הוא סטמים (Stems): קבצי שמע נפרדים של כל קבוצת כלים, שירה, תופים, בס, סינתים, שמיוצאים מהפרויקט המקורי באותו אורך ובאותה נקודת התחלה. מניחים אותם בתוכנה, וכל אחד יושב בדיוק במקום.

שלוש דרכים להשיג את השירה

סטמים רשמיים. אמנים ולייבלים מפרסמים סטמים בתחרויות רמיקס, ולפעמים משחררים אקפלה רשמית כדי שירמקסו את השיר. זו האפשרות היחידה שמגיעה עם הרשאה מובנית, בתנאים של התחרות.

לבקש מהאמן. אמנים עצמאיים בישראל נענים לזה יותר ממה שנדמה, בעיקר כשמצרפים דוגמה של עבודה קודמת. בקשה קצרה, עם הסבר מה רוצים לעשות ואיפה זה יתפרסם, עדיפה על הודעה כללית.

הפרדה מתוך השיר המוכן. כלים מבוססי בינה מלאכותית מוציאים היום שירה משיר מלא באיכות סבירה, ולפעמים טובה מאוד. השירה שיוצאת נושאת לרוב שאריות של מצילות וריוורב, וזה נשמע ברגעים השקטים. איך עושים את זה ומה הגבולות של הטכנולוגיה מפורט במדריך על הפרדת שירה ממוזיקה.

אני מעדיף שירה מבודדת גרועה קצת על פני ויתור על השיר, אבל יש לזה מחיר: כשהשירה המופרדת לא נקייה, ההפקה החדשה חייבת להיות צפופה מספיק כדי להסתיר את השאריות. רמיקס מינימליסטי עם שירה מופרדת חושף כל פגם.

איך מתאימים את השירה לקצב חדש

הצעד הראשון בתוכנה הוא למצוא את הקצב המקורי של השיר, ולהחליט לאיזה קצב הרמיקס הולך. אם הקצב המקורי לא ידוע, יש דרכים פשוטות למצוא אותו במדריך על BPM ואיך מוצאים את הקצב של שיר.

אחר כך מותחים את השירה לקצב החדש. בכל תוכנת הפקה יש לזה מנגנון, Warp באייבלטון, Flex Time בלוג'יק, AudioWarp בקיובייס, Stretch ב-FL Studio. הוא משנה את המהירות בלי לשנות את גובה הצליל. ככל שהשינוי גדול יותר, השירה נשמעת יותר מעובדת.

החישוב: שינוי המהירות הוא היחס בין שני הקצבים. אם מאיצים בלי שמירת גובה, כמו בפטיפון, הגובה עולה ב-12 כפול הלוגריתם בבסיס 2 של היחס, כלומר 6.7 אחוז הופכים לטון שלם. ההערכות בעמודה האחרונה הן שיטת עבודה, לא מדידה, ותלויות באיכות האלגוריתם ובשירה עצמה.

הטריק השימושי ביותר נמצא בשורה האחרונה: שיר ב-85 יכול להפוך לדראם אנד בייס ב-170 בלי לגעת בשירה בכלל, כי השירה פשוט יושבת על כל פעימה שנייה. אותו דבר עם שיר ב-64 ורמיקס האוס ב-128. לפני שמותחים שירה ב-30 אחוז, שווה לבדוק אם יש קצב כפול או חצי שמתאים.

יישור לגריד

גם שירה שהוקלטה עם קליק לא יושבת מושלם על הגריד, ובשירים ישנים הקצב זז לאורך כל השיר. אני מניח סמני מתיחה על תחילת כל משפט, לא על כל הברה. ככה השירה נשארת עם הפרייזינג המקורי שלה, ורק המשפטים נצמדים לתיבות. מי שמיישר כל מילה מקבל שירה שנשמעת כמו רובוט.

איך בוחרים סולם ואקורדים חדשים מתחת לשירה

השירה קובעת את הסולם, ולא ההפך. קודם מזהים באיזה סולם היא שרה, בעזרת תוסף זיהוי או פשוט בנגינה על קלידים עד שמוצאים את הצליל שהמנגינה נחה עליו. אחר כך בוחרים אקורדים חדשים מאותו סולם.

כאן נמצא רוב הכיף ברמיקס. אותה מנגינה יכולה לשבת על אקורדים שונים לגמרי ממה שהיה במקור. שיר עצוב בלה מינור יכול לקבל מתחתיו מהלך בדו מז'ור, שמשתמש באותם צלילים בדיוק, ולהישמע פתאום מלא תקווה. לפני שקובעים מהלך, שרים את השירה על כל אקורד ובודקים שאף צליל ארוך שלה לא מתנגש באקורד שמתחתיו.

מתי כן להזיז את השירה בגובה

לפעמים הרמיקס דורש סולם אחר, כי הבס או הסינת שבחרתם יושבים טוב יותר בטון אחר. הזזה של חצי טון או טון עובדת בדרך כלל. מעבר לזה הקול מתחיל להישמע מצוייר, כי הפורמנטים, הצבע של הקול, זזים יחד איתו. הסבר מלא על הבעיה ועל שמירת פורמנטים יש במדריך על שינוי טון לשיר.

איך בונים את המבנה של רמיקס

רמיקס שמיועד לרחבה בנוי בבלוקים של שמונה תיבות, וכל שינוי גדול קורה בתחילת בלוק. ב-128 BPM שמונה תיבות הן 15 שניות בדיוק, ו-32 תיבות הן דקה. הדיג'יי שינגן את הטראק סופר בבלוקים האלה, ולכן הם לא עניין של טעם.

סך הכל 176 תיבות, חמש דקות וחצי. זה האורך המקובל לגרסת מועדון (Extended Mix). לגרסת רדיו מקצרים את האינטרו והאאוטרו לשמונה תיבות כל אחד ומוותרים על הברייק השני, ומגיעים לבערך שלוש דקות.

מה מותר לעשות עם רמיקס: זכויות ופרסום

לעשות רמיקס בבית, לנגן אותו לחברים וללמוד ממנו מותר בפועל. הבעיה מתחילה כשמפרסמים. לשיר יש שני סוגי זכויות: על היצירה, כלומר המילים והלחן, ועל ההקלטה עצמה. רמיקס משתמש בשתיהן, ולכן הפצה מסחרית שלו, בספוטיפיי, באפל מיוזיק או בחנויות של דיג'יים, דורשת אישור משני הצדדים.

ביוטיוב ובסאונדקלאוד רמיקס לא מורשה יכול לעלות, אבל מערכות זיהוי התוכן מזהות את השירה, ובעל הזכויות יכול להסיר אותו או לקחת את ההכנסות ממנו. מפיצים דיגיטליים מבקשים בדרך כלל הוכחת רישיון לפני שהם מעלים רמיקס לשירותי הסטרימינג. מה שייך למי, ואיך מבקשים אישור בישראל, מוסבר במדריך על זכויות יוצרים על שירים. זה לא ייעוץ משפטי, ולפני הפצה מסחרית שווה לבדוק את המקרה הספציפי.

טעויות נפוצות

בונים הפקה ואחר כך מנסים להלביש עליה את השירה. ההפקה יוצאת מצוינת לבד, והשירה מתנגשת בה בכל פזמון. השירה נכנסת לפרויקט ראשונה, מיושרת ומכוונת, וכל השאר נכתב סביבה.

מותחים שירה ב-25 אחוז כי הז'אנר דורש קצב מסוים. התוצאה נשמעת כמו הקלטה פגומה, וזה הדבר הראשון שמאזין שם לב אליו. בודקים קצב כפול או חצי, או בוחרים שיר אחר.

משאירים את ההוק המקורי מתחת להוק החדש. שני מוטיבים מלודיים חזקים באותו זמן נלחמים על תשומת הלב. בוחרים אחד, ואם המוטיב המקורי חשוב, נותנים לו את הברייקדאון.

אינטרו עם שירה. נשמע טוב בהאזנה בבית, אבל דיג'יי לא יכול לערבב אותו עם השיר הקודם בלי ששתי שירות יתנגשו. 16 עד 32 תיבות בלי שירה בהתחלה ובסוף הן מה שהופך רמיקס לכזה שמנגנים.

מיקס שבו השירה נבלעת. הרמיקס הוא עדיין השיר של מישהו אחר, והאנשים באים בשביל השירה. היא יושבת קדימה ובמרכז, וכל השאר מפנה לה מקום, בעיקר בין 1 ל-4 קילוהרץ.

שאלות נפוצות

הרמיקס הראשון שלכם כנראה לא יהיה זה שתפרסמו, וזה בסדר גמור. הוא זה שמלמד אתכם לעבוד סביב שירה שלא אתם הקלטתם, וזו מיומנות שעוברת לכל הפקה אחרת. בחרו שיר עם שירה ברורה, קצב קרוב לז'אנר שאתם אוהבים, ותתחילו מהשלב השני.