שמיעה אבסולוטית: מה זה, איך בודקים אם יש לך, והאם אפשר לפתח אותה

מה ההבדל בין שמיעה אבסולוטית ליחסית

אפשר לחשוב על זה כמו על צבעים. רוב האנשים רואים אדום ויודעים שהוא אדום, בלי להשוות אותו לשום דבר. ככה בדיוק בעל שמיעה מוחלטת שומע תו. לכל תו יש אצלו זהות קבועה, ולה לא נשמע כמו סול.

שמיעה יחסית עובדת אחרת. היא מזהה מרחקים. מי שיש לו שמיעה יחסית טובה לא ידע לומר איזה תו ניגנת, אבל אם תגיד לו שהראשון היה דו, הוא ידע מיד שהשני הוא סול. הוא שומע את המרווח, לא את הנקודה.

שתי היכולות לא סותרות זו את זו, ויש מוזיקאים שיש להם את שתיהן. אבל מי שנולד עם הראשונה ולא טרח לפתח את השנייה מגלה לפעמים שקשה לו בדברים שמוזיקאי רגיל עושה בלי לחשוב, כמו לשיר שיר מוכר בסולם אחר.

כמה זה נדיר, ולמה דווקא בילדות

ההערכה שמצוטטת הכי הרבה היא אדם אחד מכל עשרת אלפים באוכלוסייה הכללית. זה מספר ישן ולא מדויק, וכדאי להתייחס אליו כסדר גודל. בקרב מוזיקאים מקצועיים השיעור גבוה בהרבה, ובקרב תלמידי אקדמיות למוזיקה שהתחילו לנגן בגיל צעיר מאוד הוא גבוה עוד יותר.

שני דברים חוזרים כמעט בכל מחקר בנושא. הראשון הוא הגיל: רוב בעלי היכולת התחילו לימוד מוזיקלי מסודר לפני גיל שש או שבע. זה נראה כמו חלון התפתחותי, בדומה לרכישת שפה. מי שנחשף לשמות התווים בזמן שהמוח עוד בונה קטגוריות של צליל, לומד אותם כמו שלומדים מילים.

השני הוא השפה. מחקרים של הפסיכולוגית דיאנה דויטש מצאו שבין תלמידי מוזיקה שדוברים שפות טונאליות, כמו מנדרינית, השיעור גבוה באופן ניכר. בשפות האלה גובה הצליל משנה את משמעות המילה, כך שילדים לומדים מגיל אפס לשים לב לגובה מדויק.

יש גם רכיב משפחתי, והיכולת נוטה להופיע אצל קרובי משפחה. קשה להפריד כאן בין גנטיקה לסביבה, כי במשפחות של מוזיקאים ילדים גם מתחילים לנגן מוקדם.

איך בודקים אם יש לך

אפשר לבדוק בבית בעשר דקות, עם פסנתר, אפליקציית קלידים או חבר שמנגן. הכללים חשובים, כי בלעדיהם שמיעה יחסית טובה מתחפשת בקלות לאבסולוטית. מי שעוד אין לו קלידים בבית ימצא מה לבדוק לפני שקונים במדריך לימוד פסנתר למתחילים.

• לא רואים את הקלידים. מסתובבים, או שמישהו אחר מנגן.
• תו בודד, אקראי, מכל הטווח. כולל קלידים שחורים, וכולל אוקטבות נמוכות וגבוהות.
• עונים בתוך שתיים או שלוש שניות. מי שיש לו את היכולת עונה מיד. מי שצריך לזמזם ולחשב משתמש בדרך אחרת.
• מפרידים בין הניסיונות. זה הכלל שרוב המבחנים הביתיים מפספסים. אחרי שנאמר לך מה היה התו הקודם, אפשר לחשב את הבא לפי המרחק. מחכים חצי דקה בין תו לתו, או מקשיבים בינתיים למשהו אחר, ולא מקבלים תשובה עד סוף המבחן.
• עשרים ניסיונות לפחות. ניחוש אקראי פוגע באחד מכל שנים עשר, כלומר בשמונה אחוזים בערך.

איך קוראים את התוצאה: מי שיש לו שמיעה מוחלטת יגיע לתשעים אחוזים ומעלה, בלי מאמץ. מי שקלע בשליש או בחצי מהמקרים, וטעה בדרך כלל בחצי טון, לא ניחש. יש לו זיכרון טוב לגובה, וזה מוביל לתופעה מעניינת בפני עצמה.

זיכרון טון: היכולת שיש לרוב האנשים

במחקר מוכר של הפסיכולוג דניאל לויטין התבקשו אנשים בלי הכשרה מוזיקלית לשיר מהזיכרון שיר פופ שהם מכירים היטב. חלק ניכר מהם שרו אותו בטון של ההקלטה המקורית, או במרחק של חצי טון עד טון ממנו. כלומר, הגובה המדויק נשמר אצלם בזיכרון. מה שחסר להם הוא התווית, השם של התו.

אני רואה את זה אצל זמרים באולפן כל הזמן. מבקשים מהם להתחיל שיר שהם שרים שנים, בלי ליווי, והם נוחתים על התו הנכון או חצי טון לידו. זו לא שמיעה אבסולוטית, אבל זה מראה שהפער בין מי שיש לו למי שאין לו קטן ממה שנדמה.

האם אפשר לפתח אותה בגיל מבוגר

התשובה הכנה: כמעט לא, ובטח לא לרמה של מי שרכש אותה בילדות. יש מחקרים שבהם מבוגרים שיפרו את הזיהוי שלהם באופן ניכר אחרי אימון ממושך, אבל ההישג היה איטי יותר, פחות מדויק, ונחלש כשהפסיקו להתאמן. קורסים שמבטיחים שמיעה מוחלטת בתוך כמה שבועות מוכרים בעיקר תקווה.

מה שכן אפשר להשיג הוא תו ייחוס פנימי. בוחרים תו אחד, בדרך כלל לה או דו, ומקשיבים לו כמה פעמים ביום לאורך חודשים, עד שאפשר לשיר אותו בלי עזרה. משם מחשבים כל תו אחר בעזרת שמיעה יחסית. גיטריסטים רבים מגיעים לזה בלי להתכוון, פשוט מרוב כיוון. זה לא אותו דבר, אבל בפועל זה נותן כמעט אותה תועלת.

לילדים קטנים התמונה שונה. לימוד נגינה שכולל את שמות התווים, לפני גיל שש, מעלה את הסיכוי. הוא לא מבטיח את התוצאה, ורוב הילדים שמתחילים מוקדם לא מפתחים אותה.

למה כדאי להשקיע דווקא בשמיעה יחסית

כי מוזיקה בנויה ממרחקים. מנגינה היא אותה מנגינה בכל סולם, ואקורד מז'ורי נשמע מז'ורי לא משנה מאיזה תו הוא מתחיל. מי ששומע מרחקים יכול לנגן שיר ששמע ברדיו, למצוא קול שני, ולדעת באיזה אקורד הלהקה נמצאת.

ארבעה תרגילים שעובדים, עשר דקות ביום:

מרווחים עם שירים מוכרים. לכל מרווח מצמידים פתיחה של שיר שמכירים היטב. קווינטה, למשל, היא שני התווים הראשונים של שירי ילדים רבים. כששומעים מרווח לא מוכר, משווים אותו בראש לשירים עד שאחד מתאים.

שירה מול תו קבוע. מנגנים תו ארוך ושרים מעליו כל מרווח בתורו. הגוף לומד איך מרגיש כל מרחק, וזה נשאר יותר מזיהוי פסיבי. טיונר מראה אם פגעת, והתרגילים לדיוק מפורטים במדריך איך לשיר בלי לזייף.

מציאת מנגינות בכלי. בוחרים מנגינה פשוטה ומחפשים אותה על הקלידים או על הגיטרה בלי תווים. זה איטי ומתסכל בשבוע הראשון, ואין תרגיל יעיל ממנו.

כיוון לפי האוזן. מכוונים מיתר אחד בעזרת הכלי של כיוון גיטרה אונליין, את השאר לפי השמיעה, ואז בודקים. בתוך חודש הפער בין מה ששמעת למה שהטיונר מראה מצטמצם לכמה סנטים.

ולמי שעוסק בסאונד יש סוג שלישי של שמיעה, שחשוב לא פחות: זיהוי תדרים. לשמוע הקלטה ולדעת שמשהו בולט סביב 300 הרץ או חסר מעל 8 קילוהרץ. גם את זה מאמנים באותה שיטה, מעט בכל יום, והבסיס נמצא במדריך על אקולייזר.

החסרונות שלא מספרים עליהם

מי שיש לו את היכולת לא תמיד נהנה ממנה. שיר מוכר שמנוגן בסולם אחר נשמע לו שגוי, כמו תמונה מוכרת בצבעים אחרים. מקהלה שיורדת ברבע טון באמצע שיר היא עינוי. ומוזיקה שמכוונת לנקודת ייחוס אחרת מהרגילה, כמו בכיוון של 432 הרץ, נשמעת לו פשוט לא מכוונת.

יש גם עניין של גיל. אצל רבים מבעלי היכולת, הזיהוי זז עם השנים בחצי טון ואפילו בטון שלם, בדרך כלל החל מהעשור החמישי או השישי לחיים. הם שומעים יצירה שהם מכירים עשרות שנים, והיא נשמעת להם בסולם הלא נכון.

רוב המוזיקאים הגדולים לא נולדו עם היכולת הזו ולא היו צריכים אותה. היא כלי נוח, והיא לא מדד לכישרון.

טעויות נפוצות

לבלבל בין השתיים. מי שמזהה אקורדים ומנגן לפי שמיעה לא בהכרח ניחן בשמיעה מוחלטת. כנראה יש לו שמיעה יחסית מצוינת, וזה שווה יותר.

להיבחן עם תשובה אחרי כל תו. כך בודקים שמיעה יחסית. מבחן אמיתי מפריד בין הניסיונות.

לבדוק רק על כלי אחד. יש מי שמזהה תווים בפסנתר שעליו גדל, ולא בשום כלי אחר. זה זיהוי של גוון, לא של גובה.

לשלם על קורס שמבטיח תוצאה מהירה. אותן שעות של אימון מרווחים יתנו תועלת מוזיקלית גדולה בהרבה.

לחשוב שבלעדיה אין טעם. אין כלי, סגנון או תפקיד מוזיקלי שדורש אותה.

שאלות נפוצות

אם המבחן הראה שאין לך, הצטרפת לרוב המוחלט של המוזיקאים בעולם. עשר דקות ביום של אימון מרווחים יתנו לך בתוך חצי שנה אוזן שעושה את כל מה שצריך.