432 הרץ: מה באמת ההבדל מ-440, ומה נכון בכל מה שמספרים על התדר הזה
432 הרץ הוא לא סוג של מוזיקה אלא נקודת כיוון: התדר שאליו מכוונים את התו לה, וממנו נגזרים כל שאר התווים. התקן המקובל היום הוא 440. מוזיקה שמכוונת ל-432 נשמעת נמוכה בכשליש של חצי טון, הבדל שרוב המאזינים לא יזהו בלי השוואה ישירה. הטענות על ריפוי, על תדר הטבע ועל קנוניה היסטורית לא נשענות על פיזיקה. מה שכן נכון: ההבדל קיים, אפשר לשמוע אותו, ומותר להעדיף אותו.
מה המספר הזה אומר בכלל
הרץ הוא מספר התנודות בשנייה. מיתר שרוטט 440 פעמים בשנייה מפיק את התו לה שמעל הדו האמצעי, וזה התו שתזמורת מתכווננת לפיו לפני קונצרט. כל שאר התווים מחושבים ממנו. אם מזיזים את נקודת הייחוס, כל הסולם זז איתה.
לכן כיוון אחר לא משנה את היחסים בין התווים. האקורדים נשארים אותם אקורדים, והמנגינה נשארת אותה מנגינה. הכול פשוט יושב מעט נמוך יותר, כמו תמונה שהוזזה בכמה מילימטרים על הקיר.
כמה נמוך? ההפרש בין 440 ל-432 הוא כ-32 סנט, כשסנט הוא מאית של חצי טון. כלומר קצת פחות משליש מהמרחק בין שני קלידים סמוכים בפסנתר. זה מספיק כדי ששני כלים שמכוונים אחרת יישמעו מזייפים זה מול זה, ומעט מדי כדי שמאזין יגיד, בלי השוואה, שהשיר נמוך.
איך 440 נהפך לתקן
במשך רוב ההיסטוריה לא היה תקן בכלל. כל עיר, כל תזמורת ולפעמים כל עוגב כוונו אחרת. מוזיקה מתקופת הבארוק מנוגנת היום בכלים תקופתיים בכיוון של 415 בערך, חצי טון שלם מתחת למקובל. בצרפת של המאה התשע עשרה נקבע בחוק כיוון של 435. תזמורות נטו להעלות את הכיוון עם השנים כי כלי קשת נשמעים מבריקים יותר כשהם מתוחים, וזמרים התלוננו שהתווים הגבוהים בורחים להם.
המלחין ורדי היה אחד מהמתלוננים, ותמך בכיוון של 432 כדי להקל על הזמרים. מכאן השם כיוון ורדי, שמופיע עד היום. באמצע המאה העשרים התכנסו ועדות תקינה בינלאומיות וקבעו את 440, בעיקר כדי שכלים שיוצרו במדינות שונות יוכלו לנגן יחד ושתחנות רדיו ישדרו באותו כיוון. זו הייתה החלטה מעשית של תעשייה.
וגם היום התקן פחות אחיד ממה שנדמה. תזמורות רבות באירופה מכוונות ל-442 או ל-443, והרכבים של מוזיקה עתיקה ל-415. מספר אחד קדוש לא היה מעולם.
הטענות, אחת אחת
| הטענה | מה נכון בה | מה לא |
|---|---|---|
| זה התדר של הטבע ושל היקום | המספר 432 מתחלק יפה, ומופיע בחישובים רבים | הרץ נמדד בשניות, ושנייה היא יחידה שבני אדם קבעו. אם השנייה הייתה ארוכה במעט, המספר היה אחר |
| זה מתאים לתדר של כדור הארץ | יש תהודה אלקטרומגנטית בין הקרקע לאטמוספירה, סביב 7.83 הרץ | 432 הוא לא כפולה שלה. החישוב עובד רק אם מעגלים ל-8, וגם אז מדובר בגל אלקטרומגנטי ולא בצליל |
| כפו עלינו את 440 בכוונה רעה | התקן אכן נקבע בוועדות בינלאומיות | הסיבה הייתה תיאום בין יצרני כלים ושידורי רדיו. אין תיעוד למטרה אחרת |
| מוזיקה בכיוון הזה מרפאת | מוזיקה רגועה מורידה דופק ומתח, בכל כיוון | אין מחקר איכותי שמראה אפקט רפואי לכיוון עצמו |
| זה נשמע חם ורך יותר | נכון. כל הנמכה של מוזיקה נשמעת מעט רכה יותר | זה נכון באותה מידה ל-430 או ל-434 |
מה המחקר כן בדק? יש מעט מאוד עבודות, וכולן קטנות. במחקר פיילוט איטלי האזינו 33 משתתפים לאותה מוזיקה בשני הכיוונים, ובכיוון הנמוך נמדדה ירידה של כחמש פעימות בדקה בדופק. זה מעניין, וזה רחוק מלהיות הוכחה: המדגם קטן, והחוקרים עצמם ביקשו מחקר המשך גדול יותר. אף אחד לא בדק אם אותה ירידה הייתה מתקבלת גם בכיוון של 428 או 436.
אני חושב שההסבר פשוט יותר מכל התיאוריות. מוזיקה שהונמכה מעט נשמעת פחות מתוחה, והגרסה שמסתובבת ברשת בדרך כלל גם הואטה מעט באותה פעולה. איטי ונמוך נשמע רגוע. זה אמיתי, ואין בו שום דבר מסתורי.
אפשר לשמוע את ההבדל?
בהשוואה ישירה, כן. מנגנים את אותו קטע פעמיים ברצף, פעם בכל כיוון, ורוב האנשים יזהו שהשני נמוך יותר. 32 סנט נמצאים מעל הסף שבו סטייה נשמעת, ומי שרוצה להבין את הסף הזה ימצא הסבר במדריך איך לשיר בלי לזייף.
בלי השוואה, כמעט אף אחד. מי שישמע שיר לא מוכר לא ידע לומר באיזה כיוון הוא הוקלט. היוצאים מן הכלל הם בעלי שמיעה אבסולוטית, שעבורם מוזיקה בכיוון לא רגיל נשמעת פשוט לא מכוונת, וזה בדרך כלל מפריע להם ולא מרגיע אותם.
שווה גם לדעת שהרבה שירים מוכרים בכלל לא יושבים על 440. הקלטות ישנות הואצו או הואטו מעט בטייפ, ולהקות כיוונו לפי הפסנתר שהיה באולפן. אף אחד לא שם לב, וזו אולי ההוכחה הטובה ביותר לכך שהמספר המדויק פחות קריטי ממה שנדמה.
איך ממירים שיר, ואיך מכוונים כלי
אם רוצים לנסות, יש שתי דרכים לעשות את זה, והן נותנות תוצאה שונה.
שינוי מהירות. מאטים את הקובץ ב-1.82 אחוז. הגובה יורד יחד עם הקצב, בדיוק כמו תקליט שמסתובב מעט לאט. זו הדרך הנקייה ביותר, כי אין בה עיבוד מורכב. המחיר: שיר של שלוש וחצי דקות מתארך בכארבע שניות, והקצב יורד בהתאם, מ-120 BPM ל-117.8.
שינוי גובה בלי שינוי קצב. מורידים 0.32 של חצי טון ומשאירים את האורך. האלגוריתם צריך למתוח את הצליל, ובכמות קטנה כזו הוא עושה את זה כמעט בלי סימנים. בתוכנות עריכה חינמיות יש באפקט שינוי הגובה שני שדות של תדר, מ ואל, ומספיק להקליד בהם 440 ו-432. מה קורה לצליל בשינויים גדולים יותר מוסבר במדריך על שינוי טון של שיר.
בשני המקרים עובדים על קובץ המקור, ושומרים פעם אחת. הסרטונים ברשת שמבטיחים מוזיקה בתדר הזה נוצרו באחת משתי הדרכים האלה מהקלטה רגילה, ולרוב עברו עוד דחיסה בדרך.
לנגן בכיוון הזה מלכתחילה זה עניין אחר, והתוצאה טובה יותר. ברוב הטיונרים יש הגדרת כיול שמזיזה את נקודת הייחוס מ-440 לכל מספר אחר. בגיטרה, המיתרים בכיוון הנמוך יוצאים כך: מי נמוך 80.9 הרץ, לה 108, רה 144.2, סול 192.4, סי 242.5 ומי גבוה 323.6. הכיוון הרגיל, עם כלי שעובד בדפדפן, נמצא בעמוד של כיוון גיטרה אונליין.
ההגבלה המעשית היא כלים שאי אפשר לכוון: פסנתר אקוסטי, כלי נשיפה, מפוחית, רוב הסמפלים המוקלטים. אם אחד מהם משתתף, כל השאר חייבים ליישר איתו קו.
טעויות נפוצות
לחשוב שזה ז'אנר. כל שיר יכול להיות מכוון כך, מטראנס ועד מוזיקה קלאסית. הכיוון לא קובע אם המוזיקה רגועה.
להמיר קובץ MP3 שהורד מהרשת. שינוי הגובה נעשה על קובץ שכבר נדחס, ואז הוא נדחס שוב. אם ההבדל העדין חשוב לך, לא מוותרים על האיכות בדרך.
לכוון רק כלי אחד. גיטרה ב-432 מול קלידים ב-440 היא פשוט גיטרה מזייפת.
להשוות בין שתי גרסאות בעוצמה שונה. האוזן מעדיפה כמעט תמיד את הגרסה החזקה יותר, בלי קשר לכיוון. משווים באותה עוצמה בדיוק.
לצפות לתוצאה רפואית. אם מוזיקה מרגיעה אותך, זה מצוין. היא לא מחליפה טיפול.
שאלות נפוצות
מה זה 432 הרץ?
זו נקודת כיוון חלופית למוזיקה. במקום לכוון את התו לה ל-440 תנודות בשנייה, כמו בתקן המקובל, מכוונים אותו ל-432, וכל שאר התווים יורדים בהתאם. התוצאה היא אותה מוזיקה בדיוק, נמוכה בכשליש של חצי טון. זה לא סגנון מוזיקלי, ואפשר לכוון כך כל שיר.
האם מוזיקה בכיוון הזה באמת מרגיעה יותר?
אין לכך הוכחה מדעית מבוססת. יש מחקרים קטנים שמצאו ירידה קלה בדופק, אבל הם לא גדולים מספיק כדי להסיק מסקנות, ולא השוו לכיוונים נמוכים אחרים. מוזיקה שהונמכה והואטה מעט נשמעת רכה יותר, וזה נכון לכל הנמכה. מי שזה נעים לו יכול ליהנות מזה בלי להאמין בהסברים.
מה ההבדל בין 432 ל-440?
שמונה תנודות בשנייה בתו לה, שהן כ-32 סנט, קצת פחות משליש של חצי טון. בהשוואה ישירה שומעים שגרסה אחת נמוכה מהשנייה. בלי השוואה רוב המאזינים לא יבחינו. היחסים בין התווים, האקורדים והמנגינה זהים לחלוטין בשני הכיוונים, ורק הגובה הכללי משתנה.
איך ממירים שיר לכיוון הנמוך?
בתוכנת עריכה חינמית מפעילים את אפקט שינוי הגובה ומורידים 0.32 של חצי טון, או מקלידים 440 ו-432 בשדות התדר. האפשרות השנייה היא להאט את הקובץ ב-1.82 אחוז, ואז גם הקצב יורד מעט. עובדים על קובץ באיכות גבוהה, ומייצאים פעם אחת כדי לא לדחוס שוב.
למה נבחר דווקא 440 כתקן?
מסיבות מעשיות. עד אמצע המאה העשרים כל מדינה ותזמורת כיוונו אחרת, וזה הקשה על יצרני כלים ועל שידורי רדיו. ועדות תקינה בינלאומיות בחרו ערך שהיה כבר נפוץ, קל לייצור ולמדידה. גם היום תזמורות רבות סוטות ממנו בכמה הרץ לכאן או לכאן.
הכיוון הוא בחירה אמנותית כמו כל בחירה אחרת, ויש מוזיקאים רציניים שמעדיפים את הנמוך. כדאי רק לבחור בו בגלל איך שהוא נשמע, ולא בגלל מה שמספרים עליו.
בכל כיוון שבו השיר שלך מוקלט, מה שקובע איך הוא יישמע למאזין הוא המיקס. אפשר לקרוא איך עובד שירות המיקס באתר.
