חיבור שירים לשיר אחד: איך בונים מחרוזת שנשמעת רציפה, בחינם

שלוש דרכים לחבר, ומתי כל אחת מספיקה

אם זה לאירוע, לריקוד או לכל דבר שיתנגן ברמקולים מול אנשים, עובדים במחשב. Audacity חינמית, רצה בחלונות, במק ובלינוקס, ועושה את כל מה שמתואר בהמשך. כל תוכנת עריכה אחרת עם כמה ערוצים תעבוד באותו אופן, רק שמות התפריטים משתנים.

איך מחברים שני שירים ב-Audacity, שלב אחר שלב

מייבאים. גוררים את שני הקבצים לחלון. כל שיר נפתח בערוץ משלו, אחד מתחת לשני, ושניהם מתחילים בנקודת האפס.

חותכים את מה שלא צריך. מסמנים בשיר הראשון את החלק שאחרי נקודת היציאה ומוחקים. עושים אותו דבר להתחלה של השיר השני. איפה בדיוק חותכים ואיך נמנעים מקליק מוסבר במדריך על חיתוך שירים.

מזיזים. גוררים את השיר השני ימינה, עד שההתחלה שלו עולה על שתיים עד ארבע השניות האחרונות של הראשון. זה אזור החפיפה.

מוסיפים מעבר. מסמנים את אזור החפיפה בשיר הראשון ובוחרים בתפריט האפקטים דעיכה החוצה (Fade Out). מסמנים את אותו אזור בשיר השני ובוחרים דעיכה פנימה (Fade In). זה קרוספייד: אחד יורד בזמן שהשני עולה.

מאזינים למעבר, ורק למעבר. מתחילים לנגן עשר שניות לפניו. אם יש רגע שבו העוצמה צונחת, החפיפה ארוכה מדי. אם שני השירים מתנגשים, היא ארוכה מדי או שנקודת החיתוך אינה על הפעימה.

מייצאים. קובץ, ייצוא, ובוחרים פורמט. כל הערוצים מתחברים לקובץ אחד.

איפה חותכים: הפעימה קובעת

האוזן סולחת על כמעט הכול, חוץ מפעימה שנעלמת. מעבר שנכנס חצי פעימה מאוחר מדי מרגיש כמו מעידה, גם למי שלא יודע להסביר למה.

לכן חותכים תמיד על תחילת תיבה, על ה"אחת", ועדיף בסוף של משפט מוזיקלי: אחרי ארבע, שמונה או שש עשרה תיבות. האורך של תיבה בשניות הוא 240 חלקי ה-BPM של השיר. בשיר של 120 BPM תיבה נמשכת שתי שניות בדיוק, ושמונה תיבות נמשכות 16 שניות. מי שלא יודע את הקצב של שיר יכול להקיש אותו בכלי של מטרונום אונליין, שמודד BPM לפי ההקשות.

נקודות יציאה טובות: סוף של פזמון, רגע שבו התופים נעצרים, או תו ארוך שמחזיקים. נקודות כניסה טובות: מכת הפתיחה של שיר, או תחילת הפזמון אם רוצים להיכנס ישר לשיא. נקודה גרועה: אמצע של מילה. הזמר נקטע, והאוזן נשארת לחכות להמשך.

סדר השירים: קצב, סולם ואנרגיה

לפני שנוגעים בתוכנה, כותבים את רשימת השירים עם ה-BPM של כל אחד. זה לוקח חמש דקות וחוסך שעה של ניסיונות.

קצב

מעבר בין שני שירים בקצב קרוב, הפרש של עד חמישה או שישה BPM, נשמע טבעי גם בלי שום התאמה. הפרש גדול מרגיש כמו בלימה או זינוק. מסדרים את השירים כך שהקצב עולה בהדרגה, או מקבצים אותם לפי קצב ועושים מעבר חד וברור אחד בין הקבוצות.

אפשר גם להאיץ או להאט שיר כדי לקרב אותו לשכן שלו. ב-Audacity יש לזה אפקט שינוי טמפו, שמשנה את המהירות בלי לשנות את גובה הצליל. שינוי של עד חמישה או שישה אחוזים כמעט לא נשמע. מעבר לזה השירה מתחילה להישמע מעובדת.

סולם

שני שירים בסולמות רחוקים מתנגשים בזמן החפיפה, והתוצאה נשמעת מזויפת גם כשכל שיר לעצמו מדויק. הפתרון הפשוט הוא לקצר את החפיפה במעברים כאלה לחצי שנייה, או לעבור ברגע שבו השיר הראשון נשאר עם תופים בלבד. מי שרוצה לדייק יכול להזיז שיר אחד בחצי טון או בטון שלם, כמו שמוסבר במדריך על שינוי טון של שיר.

אנרגיה

מחרוזת טובה בנויה כמו סיפור קצר. פתיחה שמושכת, עלייה, שיא, וסיום שיודעים שהוא סיום. אני מכין מחרוזות לאירועים כבר שנים, והטעות שחוזרת הכי הרבה היא לשים את השיר החזק ביותר ראשון. אחריו הכול נשמע כמו ירידה.

עוצמה אחידה בין השירים

זה מה שמסגיר מחרוזת ביתית יותר מכל מעבר. שיר ישן נכנס שקט, השיר שאחריו מקפיץ את הרמקולים, ומי שעומד ליד המערכת רץ להנמיך.

הסיבה היא ששירים מתקופות ומסגנונות שונים עברו מאסטרינג לעוצמות שונות מאוד, וההפרש יכול להגיע ל-8 ואפילו 10 dB. נורמליזציה רגילה, זו שמשווה את השיאים, לא פותרת את זה. שני שירים עם אותו שיא יכולים להישמע שונים לגמרי בעוצמה.

מה שכן עובד הוא השוואה לפי עוצמה נתפסת. ב-Audacity זה האפקט נרמול עוצמה (Loudness Normalization): מסמנים כל שיר בנפרד ומכוונים את כולם לאותו ערך, למשל מינוס 14 LUFS. אחר כך מאזינים למעברים ומתקנים ביד את מה שעדיין קופץ. מה המספר הזה אומר ולמה דווקא הוא מוסבר במדריך על LUFS ולאודנס.

באיזה פורמט מייצאים

לנגינה מטלפון או ממחשב באירוע, MP3 ב-320 kbps מספיק לגמרי, ושוקל כ-2.4 מגה לדקה. מחרוזת של חמש דקות יוצאת כ-12 מגה, קל לשלוח ולגבות. אם המחרוזת עוד תיערך, או שהיא הולכת לדיג'יי או לצלם וידאו, מייצאים WAV.

כלל אחד חשוב: אם קובצי המקור הם MP3, כל ייצוא נוסף ל-MP3 דוחס אותם פעם שנייה ומוריד איכות. עובדים מהמקור הכי טוב שיש, שומרים את הפרויקט של Audacity, ומייצאים פעם אחת בסוף.

טעויות נפוצות

• קרוספייד ארוך בין שני שירים עם שירה. שני זמרים שרים זה על זה במשך חמש שניות. כשיש שירה בשני הצדדים מקצרים את החפיפה לשנייה או פחות.
• שקט בין השירים. חצי שנייה של דממה באמצע מחרוזת ריקודים מרגישה כמו תקלה. השירים צריכים לגעת זה בזה.
• יותר מדי שירים. מחרוזת של עשרה שירים, עשרים שניות לכל אחד, לא נותנת לאף אחד מהם להתחיל. 45 עד 90 שניות לשיר זה טווח שעובד.
• לבדוק רק באוזניות. מעבר שנשמע חלק באוזניות יכול להישמע ריק ברמקולים גדולים. בודקים לפחות פעם אחת ברמקול.
• להביא לאירוע עותק אחד. שומרים את הקובץ בטלפון, על החסן נייד וגם בענן. המערכת באולם תמיד תסרב לקרוא אחד מהם.

שאלות נפוצות

מחרוזת טובה היא זו שאף אחד לא שם לב לעריכה שלה. שומעים שיר, ועוד שיר, והרגל לא מפסיקה לזוז.