איך עושים קאבר לשיר: טון, עיבוד, הקלטה ומה מותר להעלות

מה הופך קאבר לשיר לטוב, ולא רק לחיקוי

קאבר הוא הקלטה חדשה של שיר קיים: המילים והלחן נשארים, והביצוע, העיבוד והסאונד הם שלך. קאבר שמחקה את המקור תו בתו כמעט תמיד מפסיד לו, כי המאזין כבר מכיר את הגרסה המקורית ואת הזמר שעשה אותה טוב יותר. מה שגורם לאנשים להקשיב עד הסוף הוא שינוי אחד ברור.

השינוי לא חייב להיות דרמטי. קצב איטי יותר, כלי אחד במקום להקה, טון נמוך שמשנה את הצבע של הקול, או פשוט פרשנות אחרת של המילים. הכלל שאני עובד לפיו: מחליטים מראש על דבר אחד שמשנים, ושומרים על כל השאר קרוב למקור. כשמשנים הכל בבת אחת, השיר מפסיק להיות מזוהה.

איך בוחרים טון שמתאים לקול שלך

שרים את התו הגבוה ביותר בשיר, בדרך כלל בפזמון האחרון, ואת התו הנמוך ביותר, בדרך כלל בתחילת הבית. אם הגבוה יוצא לחוץ או צרוד, מורידים. אם הנמוך נשמע חלש ואוורירי, מעלים. ברוב המקרים מספיקים חצי טון עד שניים, ואת המעבר עצמו אפשר לבדוק בתוכנה לפני שמנגנים, כמו שמוסבר במדריך על שינוי טון לשיר.

החישוב: כל חצי טון מכפיל את התדר ב-1.0595, השורש השנים עשר של 2. כשהמקור של זמר וזמרת שרה אותו, או להפך, ההפרש הנוח הוא לפעמים קרוב לאוקטבה שלמה, ואז שרים פשוט אוקטבה למעלה או למטה באותו טון.

איך בונים פלייבק לקאבר

יש שלוש דרכים, וההבדל ביניהן הוא לא רק בסאונד אלא גם בזכויות. הנקודה שרוב המדריכים מפספסים: פלייבק רשמי של השיר, או גרסת קריוקי שמישהו אחר הקליט, הוא הקלטה של מישהו אחר. מי שמעלה קאבר על גבי פלייבק כזה משתמש בשתי בעלויות, היצירה וגם ההקלטה, וזה כבר סיפור אחר לגמרי מקאבר רגיל.

לנגן לבד

גיטרה או פסנתר וקול, מוקלטים בבית. זו הדרך הבטוחה מבחינת זכויות, והיא גם זו שנשמעת הכי אישית. מקליטים קודם את הכלי עם קליק בקצב קבוע, ואז את השירה עליו. אם רוצים קצב חופשי, מוותרים על הקליק ומקליטים את הכלי והקול יחד.

להפיק עיבוד מלא

תופים, בס, אקורדים ומנגינה, כולם בתוכנת ההפקה. כאן יש הכי הרבה מקום לשינוי סגנון. מתחילים מהאקורדים של המקור, מוצאים אותם באוזן או בגיליון אקורדים, ומשנים קצב וכלים לפי הכיוון שבחרת.

להוציא את השירה מהמקור

כלי הפרדה מוציאים פלייבק מכל שיר מוקלט, וזה מצוין לתרגול ולהקלטת סקיצה. להעלאה זה פתרון בעייתי, כי ההקלטה עדיין שייכת לבעליה, ולרוב גם נשארים שאריות של הקול המקורי ברקע. אני משתמש בזה רק כדי למצוא את הטון והקצב לפני שמנגנים לבד.

לשנות קצב או לשמור עליו

שינוי קצב הוא הדרך הכי פשוטה לתת לקאבר אופי משלו, והוא גם משנה את האורך. שיר של שלוש דקות ב-120 BPM שמנוגן ב-100 BPM נמשך 3:36 דקות, כי כל תיבה מתארכת פי 1.2. ב-90 BPM הוא כבר מגיע ל-4 דקות. בקאבר מופשט זה עובד, כי יש פחות כלים שממלאים את הזמן. בעיבוד מלא כדאי לבדוק שהבית לא מתחיל להימרח, ולפעמים לוותר על חזרה אחת של הפזמון.

איך מקליטים ומערבבים קאבר בבית

ההקלטה של קאבר זהה להקלטה של כל שיר, עם הבדל אחד: המאזין משווה כל שורה למקור. לכן כדאי להקליט שלושה עד חמישה טייקים מלאים, ולבנות מהם שירה אחת מהקטעים הטובים. מיקרופון במרחק של כ-15 עד 20 סנטימטר מהפה, פופ פילטר, ואוזניות סגורות כדי שהפלייבק לא ייכנס להקלטה.

במיקס, השירה היא מרכז הכל. בקאבר מופשט של גיטרה וקול יש מעט מאוד ערוצים, ולכן כל בעיה נשמעת: נשימות חזקות, ס' חדה, חדר שמצלצל. מתחילים מניקוי, ממשיכים לקומפרסיה עדינה ולאקולייזר שמפנה מקום בין הקול לגיטרה, ומסיימים בריוורב קצר. את סדר העבודה המלא על הקול פירטנו במדריך על מיקס לשירה.

קאבר עם וידאו

בקאבר שעולה ליוטיוב או לרשתות, הסאונד והתמונה מוקלטים בדרך כלל בנפרד. מקליטים את האודיו במיקרופון ובכרטיס הקול, ומצלמים במקביל בטלפון. בתחילת הטייק מוחאים כף פעם אחת מול המצלמה: הפיק החד בגל הקול של הטלפון מאפשר ליישר אותו בדיוק לאודיו של המיקרופון בעריכה, ואז משתיקים את הקול של הטלפון.

חלק גדול מהצופים יקשיבו בטלפון. לפני הייצוא מאזינים פעם אחת ברמקול של הטלפון: אם השירה עדיין ברורה והגיטרה לא נעלמת, המיקס עובד. אם הקול נשמע חלש לעומת המוזיקה, מעלים את השירה בדציבל או שניים, ולא את כל השיר.

מה מותר: רישיון לקאבר ביוטיוב ובספוטיפיי

קאבר משתמש במילים ובלחן של מישהו אחר, ולכן הוא צריך רישיון על היצירה. ההקלטה עצמה שלך, ולכן אין צורך באישור מחברת התקליטים, כל עוד לא השתמשת בהקלטה המקורית. ההסדר המעשי שונה לפי המקום שבו מעלים:

זו תמונה כללית ולא ייעוץ משפטי. מי שמתכנן להוציא קאבר כסינגל, או לשנות את המילים, כדאי שיקרא את המדריך על זכויות יוצרים על שירים לפני ההעלאה.

טעויות נפוצות

שרים בטון של המקור כי ככה השיר מוכר. הזמר המקורי בחר את הטון לפי הקול שלו. בטון לא נכון, הפזמון יוצא לחוץ בכל טייק, וזה נשמע הרבה יותר מכל שינוי של טון.

מעלים על גבי פלייבק רשמי או קריוקי. זה נראה כמו קיצור דרך, אבל זו הקלטה של מישהו אחר. הסרטון עלול לרדת, או שהשיר ייחסם בהפצה. פלייבק שמנגנים לבד, גם פשוט, פותר את זה.

מחקים את הסלסולים של הזמר המקורי. קישוטים שנשמעים טבעי אצלו נשמעים מאומצים אצל מי שמעתיק אותם. עדיף לשיר את המנגינה נקי ולהוסיף קישוט אחד במקום שבו הוא באמת מתאים לך.

משקיעים בווידאו ושוכחים את הסאונד. מצלמה טובה ומיקרופון של הטלפון במרחק שני מטר. אנשים יסלחו על תמונה פשוטה, אבל יסגרו סרטון שבו הקול נשמע רחוק ומהדהד.

שאלות נפוצות

הקאברים שאנשים זוכרים הם אלה שבהם שומעים שהזמר בחר משהו. טון שמתאים לו, קצב שנותן למילים משמעות אחרת, או סאונד שאין במקור. את ההחלטה הזו כדאי לקבל לפני ההקלטה, לא באמצע המיקס.