מיקס באוזניות או במוניטורים: מה באמת עדיף

מה עדיף לפי המצב שלך

אין מנצח כללי, יש מנצח לפי החדר, השעה והמשימה. הטבלה הזו היא הקיצור שלי, והפרקים שאחריה מסבירים למה.

אם יש תקציב לאחד בלבד

בדירה רגילה, בלי טיפול בחדר, אני קודם קונה אוזניות פתוחות טובות. הן עולות פחות ממוניטורים טובים, לא תלויות בחדר ובשעה, ואפשר לעבוד בהן בשקט. מוניטורים באים אחריהן, ולפני שמשקיעים בהם בודקים אם החדר יכול לתת להם לעבוד, כי מוניטור טוב בחדר רע נשמע כמו מוניטור בינוני.

יש מקרה אחד שבו התשובה הפוכה: מי שמיקס עבורו הוא בעיקר איזון של קיק ובס ליצירה אלקטרונית או היפ הופ, ויש לו חדר שאפשר לטפל בו. שם המוניטורים הם הכלי הראשון, והאוזניות ישמשו לבדיקה.

מה מוניטורים מראים טוב יותר

מוניטורים מראים איך המיקס מתנהג באוויר, ושם הוא באמת ינוגן. וזה חשוב, כי רוב האנשים שומעים מוזיקה ברמקול ולא ישר באוזן.

מרחב וסטריאו אמיתי

ברמקולים כל אוזן שומעת את שני הצדדים, עם הבדלי זמן קטנים בין אחד לשני. כך המוח בונה תמונה קדמית, והשירה במרכז באמת נשמעת במרכז החדר. מקבלים שדה של כ-60 מעלות לפי ההתקנה הרגילה, משולש שווה צלעות בין שני הרמקולים לראש שלך. פירוט על המיקום הנכון נמצא במדריך המוניטורים האולפניים.

הבס כתחושה ולא רק כצליל

אוזניות לא מזיזות אוויר. בקיק ובבס יש רכיב פיזי, ומוניטורים, במיוחד עם סאבוופר, נותנים לך אותו. עליו מחליטים אם הקיק אגרסיבי מדי או חלש מדי. מי שמכוון את הלואו-אנד רק באוזניות נוטה להגזים בבס או לחסר בו, כי האוזן לא מקבלת את הרמז הגופני.

מה אוזניות מראות טוב יותר

אוזניות מראות פרטים בלי חדר באמצע, ומשם יש להן שני יתרונות שמוניטורים בחדר ביתי כמעט לא מגיעים אליהם.

פרטים קטנים שהחדר בולע

קליק בעריכה, נשימה חדה לפני בית, זנב ריוורב שנחתך מוקדם, רעש רקע שעולה ויורד. את כל אלה אוזניות פותחות מול האוזן. אני מנקה ומחתך באוזניות ואחר כך מאזין לתוצאה ברמקולים, ולא להפך.

עצמאות מהחדר

כל חדר קטן יוצר מצבי תהודה (Room Modes), שבהם תדרים מסוימים מתחזקים ואחרים נעלמים בנקודות שונות בחדר. החישוב הפשוט לתדר הראשון הוא 343 חלקי פעמיים מימד החדר, כשמהירות הקול היא כ-343 מטרים בשנייה. חדר באורך 4 מטרים נותן תדר בעייתי בערך ב-43 הרץ, וחדר באורך 3 מטרים בערך ב-57. זה חישוב מפושט, כי בחדר אמיתי יש גם הדהודים של הרמוניות ושל כמה מימדים יחד, אבל הוא מראה שבס תחתון בדירה רגילה הוא בדיוק האזור שמוניטורים ישקרו בו.

עוד נתון שכדאי להכיר: בבדיקה של עשר אוזניות אולפן מקצועיות מצאה Sonarworks הבדלים של עד 10 דציבלים בנקודות שונות לאורך הספקטרום. כלומר גם אוזניות לא נטולות צבע. לכן מכירים זוג אחד לעומק, ומי שרוצה מתקן את הכוונון עם תוכנת כיול כמו SoundID Reference. את רשימת הדגמים השווים בוחרים מתוך אוזניות אולפן מומלצות.

הבעיה של אוזניות: הכול מגיע לצד אחד

באוזניות כל צד מגיע רק לאוזן שלו. צליל שמופנה ימינה קיצונית נשמע רק באוזן ימין, מצב שלא קיים בטבע וגם לא ברמקולים. התוצאה היא שהסטריאו נשמע רחב מהמציאות, והמרכז נשמע כאילו הוא בתוך הראש ולא לפניך.

איך מתמודדים

תוסף Crossfeed מערבב מעט מכל ערוץ לצד השני, בעיכוב קטן, ומדמה את מה שרמקולים עושים מעצמם. הוא לא נוגע במיקס עצמו, רק במה שהאוזן שומעת. אני מפעיל אותו רק על ערוץ ההאזנה, ולא משאיר אותו פעיל בייצוא. בנוסף בודקים תמיד במונו, כמו שמפורט במדריך רוחב סטריאו ותאימות מונו, כי שם נחשפת הפאזה הבעייתית שהאוזניות מסתירות.

כמה חזק מקשיבים

שעות רצופות באוזניות יוצרות עייפות שמיעתית, וגם נזק של ממש אם העוצמה גבוהה. ההמלצה של NIOSH בארצות הברית לחשיפה תעסוקתית היא 85 דציבלים A לשמונה שעות, ובכל תוספת של 3 דציבלים מקצרים את הזמן לחצי. זה לא חוק לאולפנים, אבל זה מדד הגיוני לעבודה של שעות.

באוזניות קשה למדוד את העוצמה האמיתית עם מד דציבלים רגיל, ולכן אני קובע ווליום אחד בתחילת הסשן ולא נוגע בו. מי שעובד ברמקולים יכול לבדוק גם עם מד דציבלים אונליין, אבל זו הערכה בלבד.

שיטת עבודה משולבת: מה בודקים איפה

הרעיון הוא לא להחליט בין השניים אלא לתת לכל אחד את מה שהוא טוב בו. זה הסדר שלי, כשיש גם אוזניות וגם מוניטורים בחדר.

בבדיקות הנוספות הכי חשובים טלפון, רכב ורמקול בלוטוס, כי שם רוב הקהל ישמע. אם המיקס מחזיק גם שם, הוא בסדר. אחרי שמשווים לשיר ייחוס באותה עוצמה, התמונה כמעט תמיד ברורה.

טעויות נפוצות

רוב הטעויות אינן בבחירה בין שני המכשירים אלא באיך משתמשים בהם.

קונים מוניטורים לחדר לא מטופל ומאמינים להם

זוג מוניטורים של כמה אלפי שקלים בחדר ריק עם קירות חשופים ייתן בס מנופח או חסר, תלוי איפה יושבים. התוצאה: מדכאים בס שלא היה צריך לדכא, ומקבלים מיקס דק בכל מקום אחר. הפתרון הזול קודם: אוזניות טובות, ורק אחר כך טיפול בחדר, כמו במדריך הטיפול האקוסטי.

מסיימים את המיקס רק באוזניות

המיקס נשמע מעולה באוזניות, ובטלפון או ברכב הקיק דל. הסיבה: האוזניות הדגישו את התחתון והאוזן פיצתה. לפני יצוא מאזינים לפחות פעם אחת ברמקול, ורושמים מה הפתיע.

משנים עוצמת האזנה באמצע הסשן

אחרי שעה מעלים קצת כי כבר לא שומעים מספיק, ופתאום כל החלטות האקולייזר נעשות בעוצמה אחרת. זה גם מזיק לשמיעה וגם מבלבל, כי אוזן שומעת בס חזק יותר ככל שהעוצמה עולה. קובעים נקודת עבודה אחת ונצמדים אליה.

פאנינג קיצוני בגלל הרושם הרחב

האוזניות מרחיבות את התמונה, ולכן אלמנטים שנדחפו לצדדים נשמעים כמו בחירה אמנותית. ברמקול אחד או בטלפון הם פשוט נעלמים. בודקים במונו לפני שמקבלים החלטות רוחב.

שאלות נפוצות

החדר, הציוד והשעה ישתנו, והעיקרון נשאר: לא סומכים על מקום האזנה אחד, ולא מחליטים על הבס מכלי אחד.