איך מקליטים שירה בבית

החדר קודם לציוד

מיקרופון לא מקליט רק את הזמר. הוא מקליט את הזמר ואת החדר שסביבו, ואת החדר אי אפשר להוציא אחר כך. רעש רקע עוד אפשר לנקות במידה מסוימת. הדהוד של חדר ריק נצרב בתוך הקול, וכל קומפרסור שיבוא במיקס רק ירים אותו.

לכן הדבר הראשון שאני בודק בבית של מישהו הוא לא איזה מיקרופון יש לו. אני מוחא כף. אם נשאר זנב מתכתי, או שהחדר עונה לי בחזרה, אני יודע איך תישמע ההקלטה עוד לפני שלחצנו על כפתור.

להקלטת שירה בבית, חדר השינה הוא כמעט תמיד הבחירה הטובה. יש בו מיטה, מזרן, ארון מלא בגדים ווילונות, וכל אלה בולעים. סלון עם קרמיקה, חלונות גדולים וקירות חשופים הוא ההפך. אם יש לך אפשרות לבחור, לך על החדר הקטן והעמוס ולא על הגדול והיפה.

ולפני כל טייק, משתיקים את הבית. מזגן, מאוורר תקרה, מקרר שנשמע דרך הדלת, מחשב נייד שהמאוורר שלו עובד. בדיקה פשוטה: מקליטים עשר שניות של שקט ומסתכלים במד. אם הרעש יושב מתחת למינוס 50 dBFS בערך, יש לך מרווח נוח. אם הוא סביב מינוס 35, תשמע אותו בכל רגע שקט בשיר.

איפה עומדים בחדר

לא באמצע ולא צמוד לקיר

אמצע החדר הוא המקום שבו תהודות הבס של החדר הכי קיצוניות, והקול יוצא או דק או בומי בלי סיבה נראית לעין. צמוד לקיר זה גרוע באותה מידה, כי ההחזרה מהקיר חוזרת למיקרופון כמעט מיד ומוסיפה צליל חלול, כמו שירה בתוך קופסה. נקודה טובה היא בערך שליש מאורך החדר, לא במרכז הרוחב, ולפחות מטר מכל קיר.

מה שמאחורי הזמר חשוב יותר ממה שמאחורי המיקרופון

כאן רוב האנשים מתבלבלים. מיקרופון בתבנית קרדיואיד קולט מלפנים ודוחה מאחור. מלפנים נמצא הזמר, ומאחוריו הקיר שהמיקרופון מסתכל עליו ישירות. לכן החומר הבולע צריך לשבת מאחורי הגב של הזמר, ולא רק מאחורי המיקרופון.

מסך הבידוד החצי עגול שמרכיבים על הסטנד מטפל בדיוק בצד שהמיקרופון ממילא דוחה. הוא לא מזיק, ולפעמים מוסיף קצת יובש, אבל אם יש לך תקציב לדבר אחד, שמיכה עבה מאחוריך תעשה יותר.

פתרונות של חמש דקות

• לעמוד עם הגב לארון בגדים פתוח. בגדים תלויים הם בולע רחב ויעיל להפתיע.
• לתלות שמיכת פוך על שני סטנדים או על דלת פתוחה, מאחורי הזמר ובמרחק של כחצי מטר ממנו.
• לפרוש שטיח אם הרצפה חשופה, ולסגור וילונות מול חלון.
• לא לשיר מול מסך המחשב או מול חלון. משטח קשה במרחק חצי מטר מהפה מחזיר ישר לקפסולה.

מי שמקליט באופן קבוע ירוויח מפתרון קבוע. במדריך על טיפול אקוסטי לחדר מוסבר אילו לוחות שווה לתלות ואיפה.

מרחק מהמיקרופון ואפקט הקרבה

המרחק שאני מתחיל ממנו לשירה הוא 15 עד 20 ס"מ, בערך כף יד פרושה מהאגודל עד הזרת. פילטר הפופ יושב באמצע הדרך, כמה אצבעות מהמיקרופון, והוא גם סימן פיזי שעוזר לזמר לא לזחול קדימה.

למרחק יש השפעה על הצבע. מיקרופון כיווני מגביר בס ככל שמתקרבים אליו. זה אפקט הקרבה (Proximity Effect). ב-5 ס"מ הקול נשמע עבה ורדיופוני, וגם בוצי ועמוס פלוסיבים. ב-30 ס"מ הוא נקי ופתוח, אבל החדר כבר נכנס להקלטה. הטווח של 15 עד 20 הוא הפשרה שעובדת לרוב הקולות ברוב החדרים.

זמרים מנוסים משתמשים בזה כמו בפיידר. מתקרבים קצת בבית שקט, מתרחקים חצי צעד כשהפזמון מתפוצץ. למי שעוד לא שולט בזה עדיף להישאר במקום אחד ולתת לקומפרסור במיקס לעשות את העבודה.

גובה וזווית

הקפסולה בגובה הפה או מעט מעליו, בערך בקו האף. מיקרופון נמוך מדי גורם לזמר להוריד את הסנטר ולסגור את הגרון. אם יש יותר מדי פלוסיבים או סיביליות גם עם פילטר, מסובבים את המיקרופון 10 עד 20 מעלות הצידה, כך שהאוויר חולף ליד הקפסולה ולא פוגע בה ישר.

לגבי איזה מיקרופון, זה מאמר בפני עצמו. הנקודה העיקרית שלו היא שבחדר לא מטופל מיקרופון דינמי מכניס פחות חדר מקונדנסר באותו מחיר. הפירוט נמצא במדריך על מיקרופון להקלטות בבית.

איך מכוונים את עוצמת ההקלטה

מבקשים מהזמר לשיר את החלק הכי חזק בשיר, לא את הבית הראשון, ומסובבים את הגיין בכרטיס הקול עד שהשיאים מגיעים למינוס 12 עד מינוס 6 dB במד של התוכנה. הממוצע ייצא אז סביב מינוס 18, וזה בדיוק המקום הנכון.

אין שום סיבה לדחוף קרוב לאפס. ב-24 ביט הטווח הדינמי התיאורטי הוא כ-144 dB, כך שהקלטה נמוכה לא מפסידה איכות שאפשר לשמוע. הקלטה שנגעה באפס, לעומת זאת, נחתכת, ואת זה לא מתקנים. זמר שמתלהב בטייק החמישי תמיד שר חזק יותר מאשר בבדיקה, אז אני משאיר עוד 2 עד 3 dB מרווח ביטחון.

ההגדרות בפרויקט: 24 ביט, ו-44.1 קילוהרץ למוזיקה או 48 אם השיר מיועד לווידאו. מקליטים יבש. בלי קומפרסור בדרך פנימה, בלי אקולייזר, בלי תיקון גובה ובלי ריוורב על הערוץ המוקלט. כל מה שנצרב בהקלטה אי אפשר להחזיר, וכל מה שלא נצרב אפשר להוסיף אחר כך בעשר שניות.

האזנה באוזניות בזמן שירה

מקליטים עם אוזניות סגורות. אוזניות פתוחות ואוזניות קטנות דולפות, והפלייבק נכנס למיקרופון. הקליק הוא הדולף הכי עקשן, ושומעים אותו היטב בסוף השיר כשהכול נרגע. לפני הטייק מורידים את הקליק לעוצמה המינימלית שהזמר עוד מצליח לעקוב אחריה.

לייטנסי

כשהזמר שומע את עצמו באיחור, הוא מתחיל לשיר מאחורי הביט או מרגיש שמשהו לא נוח בלי לדעת להגיד מה. יש שתי דרכים לפתור את זה. האחת היא ניטור ישיר (Direct Monitor) בכרטיס הקול, ששולח את המיקרופון לאוזניות לפני שהוא עובר במחשב, עם אפס השהיה. השנייה היא להוריד את הבאפר ל-128 דגימות או פחות בזמן ההקלטה. ב-48 קילוהרץ זה 2.67 מילישניות לכיוון, והלוך ושוב נשארים מתחת ל-10, סף שרוב הזמרים לא מרגישים. ההסבר המלא על באפר ודרייברים נמצא במדריך על כרטיס קול לאולפן ביתי.

כמה ריוורב לתת לזמר

רוב הזמרים שרים טוב יותר כשיש להם קצת ריוורב באוזניות. קול יבש לגמרי מרגיש חשוף, והזמר מתחיל לדחוף. שמים ריוורב על ערוץ שליחה, כך שהוא נשמע באוזניות ולא מוקלט. מעט מדי עדיף על יותר מדי: ריוורב עשיר מסתיר זיופים, וזמר שלא שומע את הזיוף לא מתקן אותו.

טריק ישן שעדיין עובד: להוריד אוזנייה אחת מהאוזן. זמרים שרגילים לשיר בחדר ולא באולפן מדייקים יותר כשהם שומעים גם את הקול האמיתי שלהם באוויר.

איך מנהלים סשן של הקלטת שירה בבית

כמה טייקים באמת צריך

השיטה שאני עובד בה היא שלושה עד חמישה טייקים מלאים של השיר, מההתחלה עד הסוף, בלי לעצור על טעויות. ככה נשמר הרגש והרצף. אחר כך עוברים על המקומות החלשים ומקליטים רק אותם, ובסוף בונים טייק אחד מהחלקים הטובים. זה נקרא קומפינג.

יותר מזה כמעט אף פעם לא משתלם. בטייק השמיני הקול כבר עייף, והבחירה בין שמונה גרסאות של אותה שורה לוקחת יותר זמן מההקלטה עצמה. אם אחרי חמישה טייקים שורה מסוימת עדיין לא יושבת, הבעיה היא בדרך כלל בסולם, במילים או בנשימה שלפניה, ולא במספר הניסיונות.

דאבלים והרמוניות

דאבל הוא הקלטה נוספת של אותה מנגינה בדיוק, שמעבה את הקול. מקליטים אותו רק אחרי שהליד סגור, כי הזמר צריך לעקוב אחרי תזמון קבוע. בפזמונים זה כמעט סטנדרט, ובבתים פחות. בהרמוניות אני מקליט כל קול פעמיים, כדי שאפשר יהיה לפרוס אחד לכל צד.

לשמור על הזמר

סשן שירה טוב נמשך שעה וחצי עד שעתיים של שירה בפועל. אחרי זה הקול יורד, גם אם הזמר מתעקש שלא. מים בטמפרטורת החדר על השולחן, חימום קול של עשר דקות לפני, ומילים על טאבלט או על סטנד ולא על דף שמרשרש ליד המיקרופון.

ודבר אחד שלא קשור לטכניקה. זמר שמרגיש שבוחנים אותו שר בזהירות, וזהירות נשמעת בהקלטה. אם אתה מקליט מישהו אחר, אחרי טייק אומרים קודם מה היה טוב ורק אחר כך מה לתקן. אם אתה מקליט את עצמך, אל תקשיב לכל טייק מיד אחרי שהוא נגמר. שרים שלושה ברצף, ורק אז מקשיבים.

טעויות נפוצות

• להקליט חזק מדי כדי שיישמע טוב באוזניות. מעלים את עוצמת האוזניות, לא את הגיין.
• לשיר צמוד למיקרופון בלי פילטר פופ. הפלוסיבים והבס העודף ייקחו זמן במיקס, ולא תמיד ייצאו.
• להקליט עם ריוורב או אוטוטיון צרובים על הערוץ. שומעים אותם באוזניות, לא מקליטים אותם.
• להשאיר את המזגן דולק כי חם. מכבים לטייק ומדליקים בין טייקים.
• לעמוד מול חלון או מול מסך. ההחזרה הקרובה נשמעת כמו פילטר מוזר על הקול.
• לשנות מרחק מהמיקרופון בין סשנים. הקול ישנה צבע, והחיבור בין החלקים יישמע. מסמנים על הרצפה איפה עמדת.
• למחוק טייקים תוך כדי. הטייק שנשמע לך גרוע בעשר בלילה מכיל לפעמים את השורה הכי טובה.

שאלות נפוצות

מי שמקליט שירה בבית לא מתחרה באולפן על ציוד. הקלטה טובה היא בעיקר הימנעות מבעיות: חדר שלא נשמע, עוצמה שלא נחתכת, וזמר שנוח לו. כשכל אלה במקום, המיקס הופך מעבודת הצלה לעבודת עיצוב. מה עושים עם הערוץ מהרגע הזה מוסבר במדריך על מיקס לשירה.