איך מנקים רעש מהקלטה בלי להרוס אותה
ניקוי רעש הוא לא כפתור אחד אלא סדר פעולות. קודם בודקים כמה חזק הדיבור ביחס לרעש, אחר כך מטפלים בקליפינג ובזמזום רשת, ורק אז נוגעים בהפחתת רעש רחבת פס. ההפחתה עצמה כמעט תמיד עדינה, שישה עד עשרה דציבלים, כי כל דציבל נוסף נלקח מהקול ולא מהרעש.
הכלל שקובע הכל, כמה בכלל אפשר להציל
יש מספר אחד שקובע אם ההקלטה ניתנת להצלה, וכדאי לבדוק אותו לפני שפותחים פלאגין. זה ההפרש בין עוצמת הדיבור לעוצמת הרעש שמתחתיו.
איך מודדים אותו בלי ציוד מיוחד. פותחים את הקובץ, מוצאים חצי שנייה שבה אף אחד לא מדבר, ומסתכלים במד העוצמה כמה הרעש לבדו מראה. אחר כך בודקים כמה מראה משפט רגיל. אם הרעש יושב על מינוס 48 dBFS והדיבור נע סביב מינוס 15, יש כאן הפרש של יותר משלושים דציבלים, וזו הקלטה שתתנקה כמעט בלי לשלם על זה. אם הרעש על מינוס 30 והדיבור על מינוס 18, נשארו שנים עשר דציבלים בלבד, וכל הפחתה תיגע גם בקול.
אני נותן לזה שלושים שניות בתחילת כל פרויקט שמגיע אליי, ומחליט לפי זה אם אני בכלל מתחיל. הפרש של עשרים דציבלים ומעלה הוא עבודה נעימה. בין עשרה לעשרים זה כבר שיקול דעת, וצריך להסכים מראש שהתוצאה תהיה טובה ולא שקופה. מתחת לעשרה, ההמלצה הכנה היא להקליט מחדש.
הסיבה פשוטה. כל כלי שמפחית רעש עובד על ההנחה שהרעש והקול נמצאים במקומות שונים, בתדר או בזמן. ככל שהרעש מתקרב בעוצמתו לקול, המקומות האלה נדרסים זה בזה, והכלי מתחיל לגרד חתיכות מהדיבור עצמו.
לזהות את הבעיה לפני שמטפלים בה
המילה "רעש" מתארת חמש בעיות שונות לגמרי, ולכל אחת מהן יש כלי אחר. הטעות הנפוצה היא להפעיל הפחתת רעש כללית על הכל, כולל על דברים שהיו נפתרים בשנייה בדרך אחרת.
רעש רצפה קבוע
מזגן, מאוורר, מקרר, מחשב שעובד קשה. הרעש הזה רחב, קבוע ולא משתנה לאורך ההקלטה, ובדיוק בגלל זה הוא הכי קל לטיפול. המסה שלו יושבת בין שמונים ל-600 הרץ, עם זנב של היס בגבהים.
הכלי המתאים הוא הפחתת רעש ספקטרלית עם למידת פרופיל, והתנאי היחיד שלה הוא שיהיה בקובץ מקטע של חצי שנייה לפחות שבו נשמע הרעש לבדו.
זמזום חשמלי ב-50 הרץ
רשת החשמל בישראל עובדת ב-230 וולט בתדר של 50 הרץ, ולכן הזמזום שנכנס להקלטה יושב על 50 הרץ ועל הכפולות שלו, כלומר 100, 150 ו-200. בארצות הברית אותו רעש יושב על 60 הרץ, וזו הסיבה שהרבה פלאגינים שואלים אותך בהתחלה באיזו רשת הוקלט החומר. אם בחרת 60 בישראל, הפילטר פשוט יפספס.
המקורות הרגילים הם כבל לא מאוזן שעובר ליד שנאי או מטען, לולאת הארקה בין שני מכשירים שמחוברים לשתי שקעים שונים, ודימר בתאורה. אני מנסה תמיד לתקן את זה בהקלטה ולא בעריכה, כי פילטר מסרק שמסיר את 50 וכל ההרמוניות שלו לוקח איתו גם קצת מהצליל.
הד וחדר
הד הוא הבעיה הכי קשה ברשימה, כי הוא לא שכבה נפרדת שיושבת מתחת לקול. הוא הקול עצמו, חוזר אלינו מהקירות באיחור של כמה עשרות מילישניות. אין שום דרך לדעת מה בהקלטה הוא המקור ומה ההחזר, ולכן הכלים שמטפלים בזה מנחשים, ומקטינים במקום להסיר.
קליפינג ועיוות
כשההקלטה נכנסה חזק מדי, פסגות הגל נחתכות ונשארות שטוחות. המידע שהיה שם לא נמצא בשום מקום בקובץ, ומה שכלי דה-קליפ עושה הוא לשחזר את הקשת החסרה לפי מה שקורה משני צדדיה. על פסגה בודדת זה עובד יפה. על שניות שלמות של גל שטוח זה ניחוש, והתוצאה נשמעת עכורה.
רוח, פלוסיבים וסיביליות
פלוסיב הוא פרץ האוויר של האות פ או ב שפוגע ישירות בקפסולה, והוא מייצר אנרגיה נמוכה מאוד, בסביבות 40 עד 130 הרץ. רוח מתנהגת דומה אבל נמשכת יותר. שתיהן מטופלות בפילטר גבוה ובהורדת עוצמה נקודתית, לא בהפחתת רעש. סיביליות היא הצד השני, ש ו-ס חדות שיושבות בין חמישה לעשרה קילוהרץ, והכלי שלה הוא דה-אסר בהפחתה של שניים עד שישה דציבלים.
הסדר הנכון לניקוי רעש מהקלטה
הסדר חשוב לא פחות מהכלים. כל שלב כאן מנקה משהו שהיה מבלבל את השלב שאחריו, ומי שמתחיל מהסוף מקבל תוצאה עכורה גם אם כל הכלים שלו טובים.
- עריכה וגזירה. רעש שיושב בין המשפטים ולא מתחת להם פשוט נמחק, ואין סיבה לשלם עליו באיכות.
- קליקים וקליפינג. אלה אירועים קצרים וחזקים, ואם הם נשארים בקובץ, כל כלי שלומד פרופיל רעש ילמד גם אותם.
- זמזום רשת. פילטר מסרק על 50 הרץ וההרמוניות, לפני הפחתת הרעש הרחבה.
- פילטר גבוה. גזירה מתחת ל-80 הרץ בקול גברי ומתחת ל-100 עד 120 בקול נשי מפנה את כל האזור שבו יושבים הרמבל והפלוסיבים.
- הפחתת רעש רחבת פס, אחרי שכל השאר כבר לא מפריע ללמידת הפרופיל.
- הפחתת הד, ורק אם עדיין נשאר הד שמפריע.
- אקולייזר, דה-אסר, קומפרסור. עיצוב הצליל מגיע אחרון.
יש סיבה מעשית מאוד לכך שהקומפרסור נמצא בסוף. קומפרסור מקטין את ההפרש בין חזק לחלש, כלומר הוא מגביר בדיוק את מה שהיה שקט, וזה כולל את שאריות הרעש. אני ראיתי לא מעט הקלטות שנשמעו נקיות עד שנכנס הקומפרסור, ואז הרעש חזר להישמע כאילו לא נגעו בו.
| שלב | הכלי | מינון סביר |
|---|---|---|
| קליפינג | De-clip | עד שהפסגות חוזרות לצורה, בלי להוסיף עוצמה |
| זמזום | פילטר מסרק או נוץ' על 50 והרמוניות | 4 עד 12 dB בכל הרמוניה |
| רמבל ופלוסיבים | פילטר גבוה | 80 עד 120 הרץ, שיפוע 12 או 18 dB לאוקטבה |
| רעש רחב | הפחתה ספקטרלית עם פרופיל | 6 עד 10 dB |
| הד | De-reverb | הקטנה חלקית בלבד, לרוב עד כשליש |
| סיביליות | דה-אסר | 2 עד 6 dB |
הכלים ומה כל אחד עושה
שער רעש ומתי הוא פוגע
שער רעש לא מנקה כלום. הוא משתיק את הערוץ כשהעוצמה יורדת מתחת לסף, כלומר הוא מעלים את הרעש בין המילים ומשאיר אותו במלואו מתחת לדיבור. האוזן קולטת את זה מיד, כי הרקע נפתח ונסגר עם כל משפט, ודווקא הקפיצות האלה מושכות תשומת לב לרעש שהיה קודם אחיד. על סט תופים או על גיטרה מוגברת שער הוא כלי מצוין. על דיבור הוא כמעט תמיד הבחירה הלא נכונה.
הפחתת רעש ספקטרלית ולמידת פרופיל
זה הכלי המרכזי. הוא מפרק את הקובץ למאות רצועות תדר צרות, לומד מהמקטע השקט כמה רעש יש בכל רצועה, ואז מוריד בכל רצועה בדיוק את הכמות הזאת.
מכאן נובעת הדרישה שהכי קל לספק והכי הרבה אנשים שוכחים: מקטע שבו נשמע הרעש לבדו. באודאסיטי בוחרים אותו ולוחצים על Get Noise Profile, בכלים של איזוטופ קוראים לזה Learn, ובאדובי אודישן זה Capture Noise Print. בלי הפרופיל הזה כל הכלים עוברים למצב ניחוש.
אם רוצים לראות איך זה נשמע לפני שמתקינים משהו, יש באתר כלי לניקוי רעשי רקע שרץ בדפדפן ועובד בדיוק על העיקרון הזה, כולל למידה ממקטע שקט שבוחרים ידנית.
הסרת הד והמגבלות שלה
כלי דה-ריוורב מזהה את הזנב שנמשך אחרי כל צליל ומנסה לקצר אותו. בפועל, ברוב ההקלטות אפשר להקטין את תחושת החדר בכמה עשרות אחוזים ולא יותר, ומעבר לזה הקול מתחיל להישמע דחוס ומרוחק. זה כלי של הצלה חלקית, לא של ביטול.
הטריק היחיד שבאמת עוזר כאן הוא לא להעלים את ההד לגמרי, אלא להקטין אותו ואז להחזיר קצת ריוורב נקי משלנו. האוזן סולחת לחדר מלאכותי הרבה יותר מאשר לחדר אמיתי שחצי ממנו נמחק.
פילטר גבוה ואקולייזר כירורגי
לפני שמפעילים כלים חכמים, שווה לנסות את הפשוטים. גזירה ב-80 הרץ מוציאה רמבל, רעש שולחן וצעדים מהחדר הסמוך בלי לגעת בקול. אם נשאר גרגור ספציפי, אפשר לאתר אותו בעזרת פעמון צר שמגבירים חזק ומטיילים איתו על הסקאלה עד שהרעש קופץ, ואז להפוך אותו להפחתה של ארבעה עד שמונה דציבלים. שיטת העבודה הזאת מוסברת בהרחבה במדריך על אקולייזר ועיצוב תדרים, והיא פותרת יותר בעיות ממה שנהוג לחשוב.
הצליל המתכתי שמסגיר עיבוד יתר
לכל הפחתת רעש יש חתימה משלה כשמגזימים בה. היא נשמעת כמו צלצולים קטנים וקצרים סביב הקול, משהו שמזכיר מים או ציפורים רחוקות, והיא מופיעה כי הכלי מחק רצועות תדר שלמות והשאיר ביניהן חורים.
יש בדיקה אחת שמונעת את זה, והיא לוקחת חצי דקה. כמעט בכל כלי רציני יש מתג שמשמיע רק את מה שהוסר. מפעילים אותו ומאזינים. אם שומעים שם רק רעש אחיד, הכל בסדר. אם שומעים את המילים עצמן, גם חלש וגם מעוות, ההפחתה גדולה מדי וצריך להוריד אותה בשניים או שלושה דציבלים ולבדוק שוב.
סימן שני הוא שקט מוחלט בין המשפטים. בהקלטה טבעית תמיד יש רצפה קלה של חדר, וכשהיא נעלמת לגמרי המוח מזהה שמשהו מלאכותי קרה כאן. אני משאיר תמיד קצת רעש, ולפעמים אפילו מחזיר שכבה שקטה של רצפת חדר מתחת לכל הקטע כדי שהתפרים ייעלמו.
מה אי אפשר לתקן, ולמה עדיף להודות בזה מוקדם
החלק הזה חסר כמעט בכל מדריך, וזה בדיוק החלק ששווה כסף. יש מצבים שבהם ארבע שעות של שיקום יביאו תוצאה גרועה יותר מעשרים דקות של הקלטה חוזרת.
רעש שחזק מהדיבור עצמו לא ניתן להפרדה. אם הקלטת ברחוב סואן עם מיקרופון מרוחק, המילים והרעש חולקים את אותם תדרים באותה עוצמה, ואין מידע שמאפשר לכלי להחליט מה שייך למי. אותו דבר לגבי קליפינג ממושך, שבו צורת הגל נמחקה ולא נשארה שום שארית לשחזר ממנה.
גם דחיסה כבדה היא כביש חד כיווני. קובץ שנשמר פעם אחת ב-MP3 בקצב נמוך איבד חלק מהגבהים לתמיד, ופתיחה שלו בכלי שיקום רק מדגישה את החורים. כשמקבלים חומר מלקוח, השאלה הראשונה היא תמיד אם קיים המקור המקורי.
ההודאה המוקדמת הזו היא חלק מהמקצוע ולא כישלון שלו. בעולם הקולנוע קוראים להקלטה מחדש באולפן ADR, והיא שלב מתוכנן מראש בכל הפקה שמכבדת את עצמה, כפי שמוסבר במדריך על עיצוב סאונד לסרטים. אף אחד שם לא רואה בזה תקלה.
איך למנוע את זה בהקלטה הבאה
רוב העבודה שלי בשיקום הייתה מתייתרת בזכות חמש דקות של הכנה לפני ההקלטה.
- לכבות מזגן, מאוורר ומחשב רועש בזמן הטייקים. דקה של אי נוחות שווה שעה בעריכה.
- להתקרב למיקרופון. בדיבור ובפודקאסט חמישה עד עשרה סנטימטרים עם פילטר פופ, וכך הקול עולה ביחס לחדר בלי לגעת בשום הגדרה.
- להקליט שלושים שניות של שקט בכל לוקיישן, אחרי שכולם עוצרים. זה החומר שממנו נלמד הפרופיל וממנו ממלאים תפרים.
- לשמור על פיק סביב מינוס 12 עד מינוס 6 dBFS. מספיק רחוק מקליפינג, ומספיק גבוה מרצפת הרעש.
- לבדוק את הכבל לפני ההקלטה ולא אחריה. כבל פגום או שכן לא מאוזן ליד מטען הם מקור הזמזום השכיח ביותר.
בחדר לא מטופל יש עוד החלטה אחת שמשפיעה יותר מכל השאר, והיא סוג המיקרופון. מיקרופון דינמי קולט פחות מהחדר מאשר קונדנסר באותו מחיר, וזה ההבדל בין הקלטה שמצריכה שיקום להקלטה שצריכה רק אקולייזר. ההשוואה המלאה נמצאת במדריך בחירת מיקרופון להקלטות בבית.
שאלות נפוצות
איך מסירים רעש רקע מהקלטה בחינם?
מסמנים מקטע שבו נשמע רק הרעש, לוחצים על Get Noise Profile באודאסיטי, מסמנים את כל הקובץ ומפעילים Noise Reduction בהפחתה של שישה עד עשרה דציבלים. גם דפדפן מספיק לזה, אם הכלי תומך בלמידת פרופיל. מעל עשרה דציבלים מתחיל להישמע צלצול מתכתי סביב הקול.
למה יש זמזום בהקלטה שלי?
זמזום נובע מרשת החשמל, שבישראל עובדת ב-50 הרץ, ולכן הוא יושב על 50 ועל 100, 150 ו-200 הרץ. המקורות הרגילים הם כבל לא מאוזן ליד מטען או שנאי, לולאת הארקה בין מכשירים בשני שקעים שונים, ודימר בתאורה. פילטר מסרק מסיר את זה, אבל עדיף לאתר את הכבל.
אפשר להוריד הד מהקלטה?
אפשר להקטין, לא להעלים. ההד הוא הקול עצמו שחוזר מהקירות, ואין דרך לדעת מה מקור ומה החזר. כלי דה-ריוורב מקצר את הזנב ומוריד את תחושת החדר בכמה עשרות אחוזים, ומעבר לזה הקול נשמע דחוס. הפתרון האמיתי הוא להתקרב למיקרופון בהקלטה הבאה.
כמה הפחתת רעש זה יותר מדי?
הכלל המעשי הוא שישה עד עשרה דציבלים בהקלטת דיבור רגילה. הבדיקה שקובעת היא להאזין רק למה שהוסר. אם שומעים שם רעש אחיד בלבד, אפשר להמשיך. ברגע ששומעים את המילים עצמן בתוך מה שהוסר, ההפחתה גדולה מדי ופוגעת בקול.
עדיף לנקות או להקליט מחדש?
מודדים את ההפרש בין הדיבור לרעש. הפרש של עשרים דציבלים ומעלה מתנקה יפה, בין עשרה לעשרים התוצאה תהיה טובה ולא שקופה, ומתחת לעשרה עדיף להקליט מחדש. גם קליפינג ממושך וקובץ שעבר דחיסה כבדה הם מקרים שבהם הקלטה חוזרת מהירה וזולה יותר.
הקלטה נקייה היא כמעט תמיד תוצאה של חמש דקות לפני, ולא של שעתיים אחרי. כשכבר צריך לשקם, מה שקובע הוא הסדר והמינון, והמשמעת לעצור ברגע שהקול מתחיל לשלם את המחיר.
אם יש הקלטה שכבר ניסית לנקות והיא נשמעת מעוותת יותר ממה שהייתה, אפשר לקרוא מה כולל תהליך עריכת הסאונד באתר, כולל שיקום דיאלוג והקלטות בעייתיות.
