קומפרסיה מקבילית: איך מוסיפים נפח לתופים ולשירה בלי לדכא אותם
קומפרסיה מקבילית היא ערבוב של האות המקורי עם עותק שלו שעבר דחיסה כבדה, כך שהחלקים השקטים מתחזקים והשיאים נשארים במקום. שולחים את הערוץ לערוץ עזר עם קומפרסור אגרסיבי, ברציו של 4:1 עד 10:1 ובאטאק מהיר, ומחזירים אותו מתחת למקור בעוצמה נמוכה, בדרך כלל כמה דציבלים בלבד.
מה זה קומפרסיה מקבילית ולמה היא לא כמו קומפרסיה רגילה
קומפרסור רגיל יושב על הערוץ עצמו. כל מה שחזק מהת'רשולד (Threshold) יורד, וכל מה שנשאר אחרי זה צריך הגברה כדי שהערוץ לא ייעלם. הבעיה מתחילה כשהדחיסה כבדה: הקומפרסור תופס את ההתקפה של הצליל, ומה שהיה מכה של סנר הופך למשהו עגול ושטוח.
בקומפרסיה מקבילית (Parallel Compression) לא נוגעים בערוץ המקורי בכלל. יוצרים עותק, לוחצים עליו חזק, ומערבבים אותו בחזרה. המקור ממשיך להביא את הפאנץ' והדינמיקה, והעותק הדחוס ממלא מתחתיו את מה שחסר: זנב, גוף ופרטים שקטים. מפיקים קוראים לזה גם קומפרסיה בסגנון ניו יורק, וזה אותה טכניקה בדיוק.
אני משתמש בה על שלושה סוגי חומר: תופים, שירה ובס. בכולם הבעיה זהה: הצליל חי ודינמי כשהוא לבד, ובתוך מיקס מלא הוא מאבד גוף. דחיסה רגילה שמספיק כבדה כדי לתקן את זה הורגת לו את החיים. את הגרסה הרגילה אפשר לקרוא במדריך על קומפרסור במוזיקה, וכאן הגרסה המקבילה.
מה קורה לרמות כשמערבבים: חשבון אחד
כדי לראות מה הערבוב עושה, אני מציג כאן חישוב ולא מדידה. נניח הקלטת סנר ששיא ההתקפה שלה על מינוס 6 dB, והחלק השקט שלה, זנב או רעש חדר, על מינוס 30 dB. הפער ביניהם הוא 24 דציבלים.
ערוץ העזר מדוכא חזק: ת'רשולד על מינוס 36 dB ורציו 10:1. השיא יוצא מזה על מינוס 33, והחלק השקט על מינוס 35.4, כלומר הפער ביניהם מתכווץ לפחות משלושה דציבלים. מחזירים 24 dB של הגברה, ומורידים את ערוץ העזר ב-6 dB מתחת למקור. עכשיו מחברים את שני המסלולים.
מה מזיז הערבוב
רמה בדציבלים מתחת לאפס. עמודה קצרה יותר אומרת צליל חזק יותר
זה בדיוק מה שאנשים מתכוונים כשהם אומרים שהטכניקה מגדילה את הפרטים. החלק השקט מקבל הרמה גדולה בערך פי חמישה מזו של השיא. החישוב הזה סטטי, והוא מניח שכל מה שנכנס לקומפרסור עבר אותו באותה דחיסה. בפועל הפער האמיתי נוצר בגלל האטאק: המדחס צריך כמה אלפיות שנייה להגיב, וההתקפה של המקור עוברת שלמה.
יש לזה מחיר שכדאי להכיר. כל מה ששקט בערוץ עולה, ולכן גם רעש הרקע, הנשימות והדלף ממיקרופונים סמוכים עולים איתו. על הקלטה נקייה זה נשמע כמו נפח, ועל הקלטה מלוכלכת זה נשמע כמו הרעש שהוגבר ב-14 דציבלים.
איך מקימים קומפרסיה מקבילית
יש שתי דרכים, והתוצאה דומה. ההבדל הוא בשליטה ובנוחות.
ערוץ שליחה (Send): הדרך הגמישה
פותחים ערוץ עזר (Aux או Bus), שמים עליו קומפרסור, ושולחים אליו את הערוץ דרך כפתור השליחה. בקומפרסור או בפלאגין עצמו כפתור ה-Mix נשאר על 100 אחוז רטוב, כי המקור כבר מגיע מהערוץ המקורי. את הכמות קובעים בשני מקומות: כמה שולחים, וכמה חזק הפיידר של ערוץ העזר.
היתרון הגדול של הדרך הזו הוא שאפשר לשלוח אליה כמה ערוצים. שולחים את הסנר, הקיק והטומים לאותו ערוץ עזר, ומקבלים דחיסה משותפת של כל הסט. זה גם מאפשר לשים על ערוץ העזר אקולייזר או סטורציה, בלי לגעת במקור, ולכוון אותו ממש כמו כלי נפרד. כשכמה ערוצים נכנסים לאותו קומפרסור, העוצמה שנכנסת אליו קובעת כמה הוא דוחס, ולכן כדאי לסדר אותה קודם. כתבתי על זה במדריך על גיין סטייג'ינג.
כפתור Mix בפלאגין: הדרך המהירה
לרוב הקומפרסורים הדיגיטליים המודרניים יש כפתור Dry/Wet או Mix. מורידים אותו מ-100 אחוז, ומקבלים את אותו אפקט על הערוץ בלי ערוץ עזר. זה הפתרון המהיר לשירה או לבס בודדים, ואין צורך לנהל עוד ערוץ. החיסרון הוא שאין אפשרות לעבד את הצד הדחוס בנפרד, ולהכניס אליו כמה כלים.
מסלול האות
המקור לא עובר דרך שום קומפרסור. הדחוס מצטרף אליו בסוף
הגדרות פתיחה לתופים, שירה ובס
אלה נקודות פתיחה שאני עובד איתן, לא חוקים. המקורות המקצועיים לא מסכימים ביניהם על המספרים המדויקים, בעיקר על הריליס ועל כמות הערבוב, וזה הגיוני: הריליס תלוי בקצב השיר, והערבוב תלוי בהקלטה.
| חומר | רציו | אטאק (Attack) | ריליס (Release) | הפחתה בשיאים |
|---|---|---|---|---|
| סט תופים או סנר | 5:1 עד 10:1 | מהיר מאוד, מילישנייה בערך | 50 עד 150 מילישניות, לפי הקצב | 10 עד 20 dB |
| שירה | 4:1 עד 6:1 | מהיר עד בינוני | קצר עד בינוני, 80 עד 150 מילישניות | 6 עד 12 dB |
| בס | 4:1 עד 6:1 | בינוני, כדי שההתקפה תעבור | בינוני | 6 עד 10 dB |
הריליס הוא ההגדרה שהכי קל לשבור. אם הוא ארוך מדי, הקומפרסור לא מספיק להשתחרר לפני המכה הבאה, והערוץ הדחוס נשאר לחוץ ולא זז. אני מכוון אותו לפי הקצב: מקשיב לערוץ הדחוס לבד, ומחפש את הנקודה שבה הוא נושם עם השיר ולא נגד.
על שירה יש עוד דבר: הצד הדחוס מעלה גם את הסיביליות והנשימות. אם יש בשירה ס' חדה, מעבירים קודם דה-אסר, או שמורידים אותה בצד הדחוס, ורק אז מערבבים. את שאר הטיפול בשירה פירטתי במדריך על מיקס לשירה.
כמה לערבב: מאחוזים לדציבלים
את ערוץ העזר מעלים לאט עד שמתחילים לשמוע אותו, ואז מורידים דציבל או שניים. זה הכלל הכי שימושי שאני מכיר בנושא. הוא עובד כי אוזן שמתרגלת לנפח נוסף מפסיקה לשים לב אליו, והיד תמשיך להעלות.
מי שעובד עם כפתור Mix מדבר באחוזים, ומי שעובד עם פיידר מדבר בדציבלים. הטבלה מתרגמת ביניהם, והחישוב הוא 20 כפול הלוגריתם של היחס.
| כמה מהצד הדחוס | רמה ביחס למקור | מתי זה מתאים |
|---|---|---|
| 10 אחוז | מינוס 20 dB | שירה, או כשרק רוצים קצת גוף |
| 20 אחוז | מינוס 14 dB | נקודת פתיחה טובה לכמעט כל דבר |
| 30 אחוז | מינוס 10.5 dB | תופים, כשרוצים נוכחות ברורה |
| 50 אחוז | מינוס 6 dB | דחיסה בולטת, כבר צליל שלם בפני עצמו |
חשוב להשוות בעוצמה זהה. ברגע שמפעילים את ערוץ העזר הצליל גם חזק יותר, והאוזן קוראת לזה טוב יותר. לכן מכבים ומדליקים את ערוץ העזר תוך כדי כיוון הפיידר הראשי, כך שהעוצמה הכללית תישאר דומה, ורק אז שופטים אם יש שיפור בגוף או רק בווליום.
טעויות נפוצות
השהיית עיבוד שלא תוקנה. חלק מהפלאגינים מוסיפים השהיה, בעיקר קומפרסורים עם בדיקה קדימה (Lookahead). אם התוכנה לא מפצה עליה, הערוץ הדחוס מגיע מאוחר ביחס למקור, ושני המסלולים נשמעים חלולים ודקים כשמחברים אותם. מפעילים פיצוי השהיה אוטומטי בתוכנה, ומוודאים שהצליל לא נעשה דק כשמעלים את ערוץ העזר.
כפתור Mix לא על 100 בערוץ עזר. אם שולחים לערוץ עזר ומשאירים את ה-Mix על חצי, שומעים חצי מהמקור בתוך ערוץ העזר, ומקבלים הכפלה של האות היבש. על ערוץ עזר מכוונים 100 אחוז רטוב.
דוחסים בלי להקשיב לצד הדחוס לבד. אם הערוץ הדחוס לא נשמע טוב לבד, אין סיכוי שהוא ישפר את השילוב. מנמיכים את המקור בשנייה, מקשיבים רק לדחוס, ובודקים שהוא לא מתנשם, לא נפרד ולא מעוות.
בס שדוחף את הקומפרסור. התדרים הנמוכים הם הכי חזקים, ולכן הם שמפעילים את הדחיסה, והחלק הדחוס נשמע כמו בס שמתנפח ולא כמו סט שמתעבה. אני מוסיף לפני הקומפרסור פילטר גבוהים עדין, כדי שהוא יגיב לפאנץ' ולא למטח הנמוך.
מערבבים הרבה יותר מדי. כשהערוץ הדחוס עולה על המקור, מאבדים את הדינמיקה שבשבילה התחלנו. הטכניקה נועדה להוסיף ולא להחליף. אם נשמע שהצליל שטוח, מורידים את הפיידר, ולא מחפשים פלאגין חדש.
שאלות נפוצות
מה ההבדל בין קומפרסיה מקבילית לקומפרסיה רגילה?
קומפרסיה רגילה מורידה את החלקים החזקים של הערוץ עצמו, ואז מגבירים את כולו. הגרסה המקבילה משאירה את המקור כמו שהוא, ומוסיפה מתחתיו עותק דחוס בעוצמה נמוכה. התוצאה היא שהחלקים השקטים מתחזקים, ושיאי ההתקפה נשארים שלמים כי המקור לא עבר דחיסה כלל.
כמה לערבב מהערוץ הדחוס?
מתחילים סביב 20 אחוז, בערך מינוס 14 דציבלים ביחס למקור, ומתאימים לפי החומר. על שירה לרוב מספיק פחות, ועל תופים אפשר להגיע ל-30 אחוז, בערך מינוס 10.5 דציבלים. הכלל העוזר הוא להעלות עד שמתחילים לשמוע ואז להוריד דציבל או שניים.
אפשר לעשות קומפרסיה מקבילית בלי ערוץ שליחה?
כן, אם לקומפרסור יש כפתור Mix או Dry/Wet. מורידים אותו מ-100 אחוז, והקומפרסור מערבב בעצמו את המקור עם הצד הדחוס. זה מהיר וטוב לערוץ בודד. מי שרוצה לעבד את הצד הדחוס בנפרד, או לשלוח אליו כמה ערוצים, צריך ערוץ עזר.
מתאים להשתמש בטכניקה הזו על שירה?
כן, בעדינות. היא מוסיפה לשירה קרבה ופרטים בלי לשטח אותה, אבל גם מעלה נשימות וסיביליות. לכן מטפלים קודם בס' חדה, מערבבים כמות קטנה, בערך 10 אחוז, ובודקים שהרעשים הקטנים בהקלטה לא עלו יותר מדי. אם הם בולטים, מורידים את הצד הדחוס.
למה קוראים לזה קומפרסיה בסגנון ניו יורק?
זה שם נוסף לאותה טכניקה, ובו משתמשים בעיקר באנגלית. על מקור השם מספרים כמה סיפורים, ואני לא מכיר מקור אחד מוסכם, ולכן איני קושר אותו לאולפן מסוים. מבחינה מעשית אין הבדל בין השמות, והעקרון זהה: מקור שלם בתוספת עותק דחוס.
הדרך הכי טובה להבין את הטכניקה היא לעשות אותה פעם אחת על סט תופים שאתה מכיר, ולהדליק ולכבות את ערוץ העזר עשר פעמים. אחרי כמה סיבובים תשמע בדיוק מה הוא מוסיף ומתי הוא כבר לוקח. ואם הצד הדחוס של התופים מתנגש בקיק או בבס, פינוי מקום בעזרת סייד צ'יין הוא הצעד הבא.
אם המיקס נשמע שטוח למרות שהכל במקום, אפשר לקרוא איך עובדת עבודת המיקס אצלנו באולפן.
