סאבוופר: איך בוחרים, איפה מניחים ואיך מכוונים שיישמע הדוק ולא מרוח
סאבוופר הוא רמקול שמנגן רק את התדרים הנמוכים, בערך מ-20 עד 120 הרץ, אלה שרמקולים רגילים לא מסוגלים להפיק בעוצמה. הוא לא נועד להוסיף בום. הוא נועד להשלים את מה שחסר מתחת לרמקולים הראשיים, בלי שיורגש איפה הם נגמרים והוא מתחיל. שלושה דברים קובעים אם זה יצליח, לפי סדר החשיבות: המיקום בחדר, תדר החיתוך, והעוצמה. הגודל והמחיר באים רק אחר כך.
מה הוא עושה, ולמה רמקול רגיל לא מספיק
כדי להפיק תדר נמוך צריך להזיז הרבה אוויר. גל של 40 הרץ הוא באורך של יותר משמונה מטרים, וממברנה קטנה פשוט לא מסוגלת לדחוף אותו. לכן לכל רמקול יש נקודה שמתחתיה הוא משתתק בהדרגה: רמקולי מחשב קטנים סביב 80 עד 120 הרץ, מוניטור אולפני עם וופר של חמישה אינץ' סביב 50 עד 60, ורק רמקולים גדולים יורדים נמוך יותר. סאב טוב מגיע ל-30 עד 40 הרץ, והגדולים עוד מתחת.
מה נמצא שם למטה? התו הנמוך ביותר של בס חשמלי הוא סביב 41 הרץ. קיק של מוזיקה אלקטרונית יושב ב-50 עד 60. פיצוצים, מנועים ורעמים בסרטים יורדים ל-30 ומטה. בלי הטווח הזה המוזיקה נשמעת שלמה אבל קלה, ובסרט חסרה התחושה הפיזית.
ויש יתרון שפחות מדברים עליו: כשהסאב לוקח על עצמו את הנמוכים, הרמקולים הראשיים משתחררים מהעבודה הקשה ביותר שלהם, ומנגנים את השאר נקי יותר.
איך בוחרים: ארבע החלטות
| ההחלטה | האפשרויות | מה לבחור |
|---|---|---|
| מוגבר או פסיבי | מוגבר כולל מגבר וחיתוך בתוך התיבה. פסיבי דורש מגבר חיצוני | לבית ולאולפן: מוגבר, כמעט תמיד |
| תיבה סגורה או עם פתח | סגורה: בס הדוק ומדויק. עם פתח: חזק ועמוק יותר באותו גודל | מוזיקה ומיקס: סגורה. סרטים בחדר גדול: עם פתח |
| קוטר הממברנה | 8, 10, 12 אינץ' ומעלה | חדר קטן: 8 או 10. סלון: 10 או 12 |
| חיבורים | כניסת LFE אחת, כניסות קו, כניסות ברמת רמקול | לפי מה שיש במגבר שלך. בודקים לפני הקנייה |
טעות נפוצה היא לקנות את הגדול ביותר שהתקציב מאפשר. בחדר קטן, סאב גדול מעורר את התהודות של החדר חזק יותר, וקשה יותר לשלב אותו. עדיף סאב קטן שמכוון נכון על פני סאב ענק שמנמיכים אותו לרבע.
שתי בדיקות קטנות ששוות את הזמן בחנות או במפרט: שיש כפתור פאזה או מתג קוטביות, ושיש אפשרות לעקוף את החיתוך הפנימי. בלי השנייה, מי שמחבר את הסאב לרסיבר ביתי מקבל שני חיתוכים זה על זה.
איפה מניחים אותו
תדרים נמוכים מתחת ל-80 הרץ בערך קשה לאוזן למקם. לכן הסאב לא חייב לעמוד בין הרמקולים, והשאלה היחידה היא איפה בחדר הוא נשמע הכי אחיד. ואם הבס נשמע בוצי גם אחרי שהסאב מכוון נכון, כדאי לבדוק קודם את המיקס עצמו, כמו שמוסבר במדריך על בס בוצי במיקס.
והתשובה תלויה בחדר. בכל חדר יש נקודות שבהן תדרים מסוימים מתחזקים ואחרות שבהן הם כמעט נעלמים. זו הסיבה שאותו סאב נשמע רועם בפינה אחת של הספה וחלש בשנייה. ההסבר המלא נמצא במדריך על טיפול אקוסטי לחדר.
יש שיטה ותיקה למצוא את המקום, והיא עובדת טוב יותר מכל חישוב. מניחים את הסאב על כיסא הישיבה, בדיוק איפה שהראש נמצא בדרך כלל. מנגנים קטע עם קו בס שעולה ויורד. ואז זוחלים לאורך הקירות, עם האוזניים בגובה שבו הסאב יעמוד, ומקשיבים. בנקודה שבה כל התווים של הבס נשמעים באותה עוצמה, ולא רק אחד מהם, שם מניחים אותו. זה נראה מגוחך, וזה חוסך שבועות של ניסוי וטעייה.
כמה כללים שמקצרים את החיפוש:
- פינה נותנת הכי הרבה עוצמה, כי שלושה משטחים מחזירים את הגל. היא גם מעוררת את כל התהודות של החדר. טוב לסרטים, פחות למוזיקה.
- לאורך הקיר הקדמי, בין רבע לשליש מרוחב החדר, הוא ברוב החדרים המקום המאוזן ביותר.
- אמצע החדר הוא בדרך כלל המקום הגרוע ביותר, כי שם התהודה הראשונה מבטלת את עצמה.
- כמה סנטימטרים מהקיר, לפחות עשרה, בעיקר בסאב עם פתח אחורי.
כיוון בארבעה שלבים
שלב 1: תדר החיתוך
תדר החיתוך, קרוסאובר, הוא הנקודה שבה הרמקולים הראשיים מפסיקים והסאב מתחיל. מכוונים אותו מעט מעל הנקודה שבה הרמקולים מתחילים להיחלש, כך שלא יישאר חור ביניהם.
הערך של 80 הרץ הוא נקודת הפתיחה המקובלת בקולנוע ביתי, והוא מתאים לרוב המערכות. חיתוך גבוה מדי, 120 ומעלה, גורם לסאב לנגן גם קולות גבריים ובס גיטרה עליון, ואז כבר שומעים מאיפה הוא מנגן.
כשיש רסיבר שמנהל את הבס, מכוונים את החיתוך בו, ואת הכפתור שעל הסאב עצמו פותחים עד הסוף או מעבירים למצב LFE. שני חיתוכים בו בזמן יוצרים שקע בדיוק באזור המפגש.
שלב 2: פאזה
באזור החיתוך הסאב והרמקולים מנגנים את אותם תדרים. אם הגלים שלהם מגיעים לאוזן הפוכים זה לזה, הם מבטלים זה את זה, ודווקא שם נוצר חור. מנגנים טון קבוע בתדר החיתוך, יושבים במקום ההאזנה, ומעבירים את מתג הפאזה בין שני המצבים. המצב שבו הטון חזק יותר הוא הנכון. מחולל טונים חינמי נמצא בעמוד של בדיקת רמקולים ואוזניות.
שלב 3: עוצמה
כאן רוב האנשים מגזימים. סאב מכוון נכון לא שומעים כסאב. שמים לב אליו רק כשמכבים אותו, ואז המוזיקה מתכווצת. אני מכוון כך: מנמיך עד שהוא נעלם, מעלה לאט עד שהבס מתמלא, ואז מוריד חזרה שליש מהדרך. אחרי שבוע של האזנה כמעט תמיד מתברר שאפשר להוריד עוד מעט.
מי שרוצה מספר יכול למדוד. מנגנים רחש ורוד דרך הרמקולים הראשיים בלבד, אחר כך דרך הסאב בלבד, ומשווים את הקריאות עם מד דציבלים אונליין. מיקרופון של טלפון לא מדויק בתדרים נמוכים, אז מתייחסים לתוצאה כאל נקודת פתיחה ומסיימים באוזן.
שלב 4: האזנה למוזיקה מוכרת
מנגנים שלושה או ארבעה שירים שמכירים היטב, מסגנונות שונים. מחפשים שלושה סימנים. קו בס שבו תו אחד קופץ החוצה מעיד על תהודה של החדר, ומזיזים את הסאב בחצי מטר. בס שנשמע מאחר אחרי הקיק מעיד על פאזה או על חיתוך גבוה מדי. וקול גברי שנשמע עבה מהרגיל מעיד שהחיתוך גבוה מדי.
סאב באולפן ביתי
כאן אני שמרן יותר. באולפן ביתי קטן, סאב פותר בעיה אחת ויוצר שלוש. החדר לא מסוגל להכיל גלים באורך כזה, התהודות מתחזקות, והמיקס מתחיל להסתמך על בס שקיים רק בנקודת הישיבה.
הסדר שעובד: קודם מטפלים בחדר, בעיקר בפינות. אחר כך לומדים את המוניטורים בלי סאב, ובודקים את הנמוכים באוזניות. רק כשזה לא מספיק, למשל במוזיקה אלקטרונית שחיה מתחת ל-50 הרץ, מוסיפים סאב. ואז מוסיפים גם מתג שמכבה אותו בלחיצה, כדי להשוות כל הזמן בין המיקס איתו לבלעדיו.
והשכנים
תדרים נמוכים עוברים קירות ותקרות טוב בהרבה מגבוהים. השכן לא שומע את השיר, הוא שומע את הבס. שני דברים עוזרים באמת. הראשון הוא לנתק את הסאב מהרצפה, עם משטח בידוד או רגליות גומי ייעודיות, כדי שהרעידות לא יעברו דרך המבנה. השני הוא להנמיך בלילה את הסאב לבדו, לא את כל המערכת, ולרוב הסאבים והרסיברים יש מצב לילה שעושה בדיוק את זה. מה שמעבר לכך כבר דורש בנייה, כמו שמוסבר במדריך על בידוד אקוסטי לחדר.
טעויות נפוצות
להניח איפה שיש מקום. המיקום משפיע יותר מהדגם. הזחילה לאורך הקירות לוקחת עשר דקות.
שני חיתוכים במקביל. גם ברסיבר וגם בסאב. משאירים רק אחד פעיל.
להגביר עד שמרגישים. אם רואים את הממברנה זזה בכל שיר ושומעים מאיפה מגיע הבס, הוא חזק מדי.
לדלג על הפאזה. מתג אחד, חצי דקה, ולפעמים זה ההבדל בין בס מלא לחור של 10 dB.
לכוון בעמידה ליד הסאב. הבס משתנה מאוד ממקום למקום. מכוונים מהכיסא שבו יושבים.
לצפות שסאב יתקן חדר. הוא מוסיף אנרגיה נמוכה לחדר שכבר מתקשה איתה. אם הבס היה לא אחיד לפניו, הוא יהיה לא אחיד וחזק יותר אחריו.
שאלות נפוצות
מה זה סאבוופר ולמה צריך אותו?
זה רמקול ייעודי לתדרים הנמוכים ביותר, מ-20 עד 120 הרץ בערך. רמקולים רגילים, ובעיקר קטנים, לא מסוגלים להפיק את הטווח הזה בעוצמה. הוא משלים את מה שחסר: התו הנמוך של הבס, המכה של הקיק, והרעמים והפיצוצים בסרטים. הוא גם מקל על הרמקולים הראשיים, שמנגנים נקי יותר.
לאיזה תדר חיתוך לכוון?
נקודת הפתיחה המקובלת היא 80 הרץ, והיא מתאימה לרוב המערכות הביתיות. עם רמקולים קטנים מאוד מעלים ל-100 או 120, ועם רמקולים רצפתיים גדולים מורידים ל-60 ואפילו ל-40. הכלל הוא לכוון מעט מעל התדר הנמוך ביותר שהרמקולים הראשיים מנגנים היטב, כדי שלא יישאר חור ביניהם.
איפה הכי טוב להניח אותו בחדר?
זה תלוי בחדר, ולכן בודקים. מניחים אותו על כיסא הישיבה, מנגנים קו בס, וזוחלים לאורך הקירות עד שמוצאים נקודה שבה כל התווים נשמעים באותה עוצמה. ברוב החדרים המקום הזה נמצא לאורך הקיר הקדמי, לא באמצעו. פינה נותנת הכי הרבה עוצמה, אבל גם הכי הרבה תהודות.
האם צריך אותו באולפן ביתי?
בדרך כלל לא בהתחלה. חדר קטן ולא מטופל מתקשה עם תדרים נמוכים, וסאב רק מחריף את הבעיה. קודם מטפלים באקוסטיקה, לומדים את המוניטורים ובודקים בס באוזניות. הוא נעשה שימושי במוזיקה אלקטרונית ובהיפ הופ, שבהם יש הרבה תוכן מתחת ל-50 הרץ, ורק עם מתג שמאפשר לכבות אותו להשוואה.
מה ההבדל בין תיבה סגורה לתיבה עם פתח?
תיבה סגורה אטומה לגמרי, והבס שלה הדוק ומדויק, עם התחלה וסיום ברורים לכל תו. תיבה עם פתח מנצלת גם את האוויר שבתוכה, ולכן היא חזקה ועמוקה יותר באותו גודל, אבל פחות מדויקת סביב תדר הכיוון של הפתח. למוזיקה ולמיקס מעדיפים סגורה, ולסרטים בחדר גדול מעדיפים פתוחה.
סאב מכוון היטב הוא זה ששוכחים שהוא שם. אם אורח נכנס ושואל איפה הרמקולים הגדולים, הכיוון הצליח.
הבס במיקס שלך נשמע מצוין אצלך ונעלם ברכב ובאוזניות? זו בעיה של מיקס ולא של רמקולים. אפשר לקרוא איך עובד שירות המיקס באתר.
